מנדלבליט מאשר: פעולות חקירה שלא אישרתי

הסוגיה המרכזית בעדות היתה עבירת השוחד, הסעיף החמור שבכתב האישום בתיק 4000. מנדלבליט העיד כי אינו זוכר שאישר חקירה בעבירת שוחד כלפי נתניהו, ואישר כי נתניהו לא הוזהר במפורש אי פעם שהוא חשוד בשוחד. כשנשאל על פעולות חקירה שבוצעו בלי אישורו השיב, לפי הדיווחים בישראל היום ובערוץ 7, שהיו פעולות חקירה חמורות שלא אישר.

פרק נוסף בעדות עסק בהדלפות מתוך מערכת אכיפת החוק בזמן החקירות. מנדלבליט אישר: "חשדתי שיש הדלפות... אחד בפרקליטות ואחד במשטרה", והסכים עם הטענה שדברים כאלה נועדו להפעיל לחץ. הוא לא נקב בשמות ולא אמר שנפתחה בדיקה בעקבות החשד.

החלק שהסעיר את השיח הימני יותר מכל עסק בעיתונאי בן כספית. מהעדות עלה כי המשטרה גבתה מכספית עדות מפורטת כבר באפריל 2016, בעוד שהאישור הראשון שנתן מנדלבליט לבדיקה בתיק ניתן רק ב-26 ביוני אותה שנה. כשעומת עם הפער השיב: "כן. בלי אישור". על מערכת היחסים בין כספית לחוקרים אמר: "היתה לי תחושה שבמקום שהמשטרה תחקור – הוא מפעיל את המשטרה", ובהמשך הדגיש שחוקר אינו אמור להפעיל עיתונאי כידו הארוכה.

סוגיה שלישית היתה ניגוד עניינים שלא דווח. מהעדות עלה כי אחד החוקרים בתיק, אבי רוטנברג, ניהל קשר זוגי עם ג'ודי שלום ניר מוזס, מקרובי מו"ל ידיעות אחרונות — אחד הגופים שבמרכז תיק 2000. כשנשאל אם היה צריך לדווח לו על כך, השיב מנדלבליט במילה אחת: "כן".

בן כספית דחה את הדברים מכל וכל. בתגובה שפרסם טען כי מדובר בשקר מוחלט, הכחיש שהפעיל אי פעם נהג של ראש ממשלה כלשהו או שהחזיק מסמכים על מקורותיו, ואיים בתביעה נגד המדווחים. פרופ' משה כהן אליה, מבכירי הפורום לחוק ולממשל, כתב בעקבות העדות כי מהדברים עולה שימוש לרעה בהליכי תביעה — עמדה פרשנית, שאינה חלק מהפרוטוקול.

העיתוי הוא חלק מהידיעה: העדות נגבתה שישה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-26, וערוץ 14 הקדים וכתב כי זימון מנדלבליט לעדות דווקא בשלב הזה של המערכה נושא משקל פוליטי בפני עצמו. מצד הסניגוריה נטען לאורך שני ימי העדות שהדברים שנשמעו על הדוכן מערערים את התשתית שעליה נבנה כתב האישום; הפרקליטות לא פרסמה הודעת תגובה לתוכן העדות.

החקירה הנגדית של מנדלבליט טרם הסתיימה, והיא צפויה להימשך בדיונים הבאים — כלומר לאחר יום הבחירות, כשהרכב בית המשפט יחזור לשמוע את יתר הפרקים שבמחלוקת.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם ב-18 באוקטובר מכתב שבו הביע תמיכה מפורשת בראש הממשלה בנימין נתניהו לקראת הבחירות. במכתב נכתב: "אנא ראו במכתב זה כמייצג את תמיכתי המלאה והמוחלטת בביבי נתניהו במרוץ הקרוב שלו להיבחר מחדש כראש ממשלת ישראל".

טראמפ כתב כי נתניהו היה "ראש ממשלה לוחם דגול, ושותף גדול עוד יותר לשלום במאבק נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן", והוסיף כי נתניהו עמד איתן "אל מול התנגדות אדירה, כולל כזו שהגיעה אפילו מישראל עצמה". בפוסט נוסף הזהיר כי אם לישראל יהיה מנהיג אחר, ארצות הברית תיאלץ להתמודד מול איראן בעצמה.

בתקשורת הימין הודגש שמדובר בצעד חסר תקדים: זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקני מכהן מביע תמיכה ישירה במועמד ספציפי לראשות הממשלה בישראל. עד לאותו שלב נמנע טראמפ מהבעת עמדה פומבית, ואמר בעבר שראוי שיישאר מחוץ לבחירות בישראל.

נתניהו הודה לטראמפ על התמיכה. ראש מפלגת ישר גדי איזנקוט השיב כי אזרחי ישראל הם שיקבעו את תוצאות הבחירות. באופוזיציה הושמעה הטענה שמדובר בהתערבות זרה, ובצד הימני הוזכר כי יאיר לפיד אמר שביקש מהאמריקנים מיוזמתו שלא יתערבו.

סקר שפורסם בערוץ 14 ב-20 באוקטובר העמיד את הליכוד על 30 מנדטים ואת מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט על 20. אחריהן: ש"ס, ביחד והדמוקרטים עם תשעה מנדטים כל אחת; עוצמה יהודית, יהדות התורה והרשימה המשותפת עם שמונה כל אחת; הציונות הדתית וזהות עם שבעה; ישראל ביתנו ורע"ם עם שישה כל אחת.

לפי הסקר, גוש נתניהו עומד על 62 מנדטים. הנתון החריג בסקר הוא מספר הרשימות שאינן עוברות את אחוז החסימה, העומד על 3.25 אחוז: עמך ישראל בראשות עופר וינטר עם 1.9 אחוז, המילואימניקים-הכלכלית עם 2.5 אחוז, נעם לישראל עם 0.9 אחוז, הציבור החרדי עם 0.9 אחוז ואח"י-חוזרים לשורשים עם 0.4 אחוז.

סך הקולות שהסקר מייחס לחמש הרשימות האלה הוא 6.6 אחוז — כשני שלישים של גוש מנדטים שלם שיפול מתחת לרצפה אם התמונה לא תשתנה. כמעט כל הקולות האלה מגיעים ממצביעי הימין.

המועד האחרון שבו מותר לפרסם סקרי בחירות הוא 23 באוקטובר, ולכן הסקר הזה ודומיו הם התמונה הכמותית האחרונה שתעמוד בפני הבוחרים לפני הקלפי ב-27 בחודש.

שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הודיע ב-21 באוקטובר כי הוא מוכן לוותר על תפקיד שר במשרד הביטחון מתוך המכסה שמפלגתו תדרוש במשא ומתן הקואליציוני, ולהעביר אותו לעופר וינטר — תמורת פרישה של וינטר מהתמודדות. לדברי סמוטריץ': "אוותר על תפקיד שר של מפלגתי עבורך אם תפרוש ולא תסכן את הימין".

להצעה נלוו, לפי הפרסום בערוץ 7, סמכויות מלאות להקמת מנהלת להגירה מרצון מרצועת עזה ומנהלת לגיוס חרדים ולשילובם בשוק העבודה. סמוטריץ' מסר כי הציע לוינטר בעבר את המקום הראשון ברשימה והוא סירב, והזהיר אותו שלא יהיה "התחיה של 2026" — בהתייחסו למפלגה שנכשלה באחוז החסימה ב-1992.

וינטר, העומד בראש מפלגת עמך ישראל, דחה את ההצעה והשיב כי "הם כנראה לא מבינים שלא נכנסנו בשביל כיסא", והוסיף שאם היה מרוצה ממה שקורה במחנה הימין לא היה מקים רשימה חדשה. לדבריו, סקרים אחרים מצביעים על אפשרות שיעבור את החסימה.

במקביל פרסמו עשרות משפחות שכולות ממלחמת חרבות ברזל מכתב פומבי הקורא לוינטר לקחת אחריות ולפרוש מהמערכה באותו יום. נתניהו אמר ב-21 בחודש כי הוא אינו פונה לרשימות הקטנות משום שלהערכתו לא יפרשו, וקרא לבוחרים שלא להצביע להן.

בכנס בחירות שנערך במודיעין הציג יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט את התוכנית שבכוונתו ליישם ביהודה ושומרון אם יקים ממשלה. לפי הדיווחים בערוץ 14 ובערוץ 7, אמר כי יחזיר את השימוש בצווים המנהליים, יבטל את תפקיד השר הנוסף במשרד הביטחון, ויכניס לישראל 60 עד 70 אלף עובדים פלסטינים מיו"ש שקיבלו אישורים.

איזנקוט נימק את סעיף העובדים בטענה שכיום כ-40 עד 60 אלף עובדים נמצאים בישראל בלי היתר בגלל המגבלות, ושעדיף להסדיר כניסה של עובדים שעברו בדיקה ביטחונית וקיבלו היתרי עבודה.

ביטול תפקיד השר הנוסף במשרד הביטחון נוגע ישירות למפלגתו של בצלאל סמוטריץ': התפקיד נוצר במסגרת ההסכמים הקואליציוניים והעביר לשר האוצר סמכויות אזרחיות נרחבות ביהודה ושומרון. סמוטריץ' הזהיר בתגובה שהמהלך יפגע בהתיישבות.

שתי ההודעות — החזרת המעצרים המנהליים וביטול התפקיד — עומדות בניגוד למדיניות שהנהיג שר הביטחון ישראל כ"ץ, שחזר והבהיר באותו שבוע שאינו מתכוון להחזיר צווים מנהליים נגד מתיישבים.

יו"ר סיעת הרשימה המשותפת, ח"כ אחמד טיבי, הצהיר כי מיד לאחר הבחירות תפעל סיעתו להדחת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה מתפקידו, ותתמוך במועמד האופוזיציה לתפקיד.

לדברי טיבי, במקביל יקודם "חוק הנאשם" — חקיקה שתמנע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה או לכהן כראש ממשלת מעבר — ועוד לפני שתוקם ממשלה חדשה. "לא נחכה להקמת ממשלה", אמר בהצהרה, ובמקביל הבהיר שלא יאפשרו לנתניהו לכהן כראש ממשלת מעבר.

ההצהרה פורסמה בעברית ובערבית ונכנסה מיד למרכז השיח בימין, שראה בה אישור לטענה שהמערכה אינה על מפלגה אלא על האפשרות להדיר את נתניהו מהשלטון בכלים חקיקתיים. בישראל היום דווח כי טיבי מתכוון להעמיד את החוק הזה בראש סדר היום של הכנסת הבאה.

בשיח המשפטי כבר נשמעו הסתייגויות מהמהלך, ובהן הטענה שחוק פרסונלי רטרואקטיבי עלול להיתקל בקשיים חוקתיים. במחנה הימין הודגש שהרשימה המשותפת מציבה את עצמה כחלק מהרוב שיכריע בשאלה, ולא כגוף חוץ-קואליציוני.

ב-19 באוקטובר פרסם יאיר נתניהו קריאה פומבית לבוחרי הימין לא להצביע לרשימות שאינן חוצות את אחוז החסימה. לדבריו, "וינטר, אבי מעוז של 'נעם' ו-2 המפלגות החרדיות החדשות לא עוברות את אחוז החסימה", ו"ימני שמצביע להם שורף את הקול שלו וזורק אותו לפח". הוא הוסיף כי בכך הבוחר מעניק בפועל את קולו לממשלה שתיתמך בידי הרשימה המשותפת ויאיר גולן, וסיים: "אנשי ימין, אל תצביעו להם אם הישרדות המדינה חשובה לכם".

הקריאה נסמכת על אותו נתון שהופיע בסקר ערוץ 14: חמש רשימות — עמך ישראל של עופר וינטר, המילואימניקים-הכלכלית, נעם לישראל של אבי מעוז, הציבור החרדי ואח"י — נעצרות מתחת ל-3.25 אחוז, ויחד הן מחזיקות 6.6 אחוז מהקולות.

במקביל לקריאה הפומבית נמשכו המגעים עם ראשי הרשימות. סמוטריץ' הציע לווינטר תיק שר תמורת פרישה, ולפי הפרסומים נעשו ניסיונות לתאם פגישה עם הרב צבי טאו, מנהיגה הרוחני של נעם, וכן פניות אל מוטי לייטנר, יו"ר מפלגת הציבור החרדי, בהצעות שיביאו לנסיגתו. פגישה של נתניהו וסמוטריץ' עם רבני מכינת עלי נמשכה כשעה וחצי.

ראש הממשלה עצמו המשיך לחרוש את הארץ בכנסים ובביקורים: ב-18 באוקטובר הציג לכתבים את תפיסת הביטחון החדשה, וב-21 בחודש ביקר בדימונה ובהמשך נאם בטקס סיום קורס הקצינים — הטקס שהיועמ"שית אסרה לשדר בשידור חי. בשידור לערוץ 7 חזר והזהיר כי איראן עדיין מבקשת להשמיד את ישראל.

עד מועד סגירת הגיליון לא הודיעה אף אחת מחמש הרשימות על פרישה. וינטר הבהיר כי אינו מתכוון לפרוש וטען שסקרים אחרים מצביעים על תמונה שונה.

מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט הפיצה בחלון הזה מאות אלפי מכתבים לבתי צעירים וצעירות, ובהם מלש"בים שעתידים להתגייס. על המעטפה הופיעו הכתובית "צבא ההגנה לישראל", "לשכת גיוס תל השומר" והמילים "צו 8". בתוך המכתב נדרש הנמען להתייצב לשירות חובה של ארבע שנים בתאריך 26 באוקטובר 2026 — יום לפני הבחירות.

הליכוד הגיש עתירה לוועדת הבחירות המרכזית באמצעות עו"ד אילן בומבך, בטענה שהמכתבים "נחזים להיות דבר דואר של צה"ל" ויוצרים בהטעיה זהות בין המפלגה לצבא, בניגוד לסעיפים 2א ו-2ב לחוק הבחירות, ותוך הפחדת מלש"בים ומשרתי מילואים.

במפלגת ישר הציגו את הקמפיין כפרפרזה חזותית על צו גיוס, שנועדה להמחיש שיום הבחירות הוא מעין "צו 8 אזרחי". בתשובת המפלגה נכתב: "ארבע שנות שירות חובה. נשמע כמו סרט רע? זה יקרה אם ממשלת ההשתמטות תיבחר שוב".

השאלה שנותרה בלי מענה היא מאין הגיעו למפלגה שמות המלש"בים וכתובותיהם. לפי דיווח מה-19 באוקטובר, המפלגה נשאלה כיצד השיגה את הפרטים, אם קיבלה אישור להשתמש בהם ומה תעשה בעניין הפגיעה בפרטיות — ולא השיבה. פובליציסטים מהימין פנו לשר הביטחון ישראל כ"ץ בדרישה שיורה לבדוק אם פרטי מלש"בים דלפו מצה"ל אל מטה הבחירות.

אלקנא פדרמן, שכיהן כקב"ט פסטיבל הנובה ונפצע במתקפת 7 באוקטובר, הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעת נזיקין בסך 2.5 מיליון שקל נגד ראש השב"כ לשעבר רונן בר. בתביעה נטען כי בר לא העביר במלואו מידע מודיעיני שהתקבל בשעות שלפני המתקפה, וכי העברתו היתה עשויה להביא לפינוי המסיבה ולהיערכות אחרת של כוחות הביטחון.

ב-19 באוקטובר הוגשה לבית המשפט בקשה של למעלה מחמישים תובעים להצטרף לתביעה. בין המבקשים, לפי הפרסום של נעם פדרמן, אביו של רן גואילי, אביו של יונתן סמרנו, פדויית השבי מירב טל, הורים של חיילים שנרצחו במוצב נחל עוז, הורים של נרצחים בנובה וניצולי הפסטיבל.

בערוץ 7 דווח כי עשרות משפחות שכולות וניצולים הצטרפו לתביעה האזרחית בהובלת פדרמן, בטענה שבר יכול היה למנוע את הטבח. פדרמן דורש פיצוי בגין נזק גופני ונפשי, הפסדי השתכרות, כאב וסבל.

מדובר בהליך אזרחי, לא פלילי: בית המשפט יידרש להכריע בשאלת הרשלנות והאחריות האישית של בר כראש השירות, ולא בשאלת אשמה פלילית. בעקבות התביעה הושמעו גם דרישות לפתוח בחקירות נוספות בעניין ההתנהלות שקדמה למתקפה.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הנחתה ב-21 באוקטובר שלא להעביר בשידור חי את נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס סיום קורס הקצינים בבה"ד 1, וכן לבחון מראש את תוכן הנאום. הנימוק שנמסר: חשש לתעמולת בחירות אסורה, שישה ימים לפני הבחירות.

לפי הפרסום בכיפה ובסרוגים, ההנחיה הגיעה בעקבות פניות של אזרחים שהביעו חשש שראש הממשלה ינצל את הבמה הצבאית לתעמולה. צה"ל פנה אל היועמ"שית באופן חריג וביקש הנחיות ברורות לקראת הטקס, ובעקבות הפנייה הוחלט להגביל את השידור.

הטקס עצמו התקיים כסדרו, ושר הביטחון ישראל כ"ץ בירך בו את ראש הממשלה ליום הולדתו. ההגבלה חלה על העברת הנאום בשידור ישיר, לא על קיום הנאום.

זו ההחלטה האחרונה בשורת התערבויות של גורמי הייעוץ המשפטי במערכה. באותו שבוע תקף תא"ל במיל' אורן סולומון את בהרב-מיארה וטען כי היא יושבת בדיונים עם קצינים בכירים ומעבירה להם הנחיות, וקרא לראש הממשלה ולשר הביטחון להפסיק את הנוהל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג ב-18 באוקטובר לכתבים את תפיסת הביטחון החדשה של ישראל — מסמך הבנוי על עשרה עקרונות, שמגדיר את האיומים הצפויים בשנים הבאות ואת אופן ההיערכות אליהם.

בלב התפיסה עומד מעבר מהכלה והגנה אל מניעה והתקפה: לפי המסמך, ישראל חייבת להקדים את אויביה ולא להמתין למתקפה מצדם, למנוע מראש את בניין הכוח של האויב ולשמור על יתרון צבאי וטכנולוגי. נלווית לכך מוכנות למכת מנע בהפתעה.

עיקרון נוסף הוא התרעה מודיעינית רצופה, שתאפשר לזהות לא רק את יכולות האויב אלא גם את כוונותיו — ניסוח שנגזר ישירות מכישלון ההתרעה של 7 באוקטובר. בנוסף נקבע כי יש לצמצם את התלות במדינות אחרות בייצור אמצעי לחימה, להרחיב את התעשיות הביטחוניות המקומיות ולהשקיע בטכנולוגיות מתקדמות.

נתניהו אמר כי הוא מקצה כ-450 מיליארד שקל לבניית היכולות הביטחוניות העתידיות, והדגיש את הגדלת תקציב הביטחון ואת העצמאות בייצור אמצעי לחימה. בערוץ 7 ובערוץ 14 פורסמו עיקרי המסמך במלואם.

בראיון לערוץ 7 באותו יום אמר נתניהו כי "הניצחון המוחלט" יושלם ושאינו רחוק, והוסיף בהתייחסות לזירה האזורית כי אינו מסכים עם ארצות הברית בכל הנוגע לתורכיה ומקווה שלא תהיה התנגשות חזיתית.

שר ההגנה האמריקני פיט הגסת' ערך ביקור בזק חשאי בישראל ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפגישה, שנמשכה למעלה משעתיים, התקיימה שמונה ימים לפני הבחירות בישראל, והשתתפו בה גם בכירים מאיחוד האמירויות.

לפי הדיווחים בערוץ 7 ובסרוגים, הביקור התקיים על רקע המגעים בין וושינגטון לירושלים בנוגע לאפשרות של חידוש הלחימה מול איראן. שר ההגנה האמריקני התייחס לביקורו הסודי לראשונה בהמשך השבוע.

זו אינה הפעם הראשונה בחודשים האחרונים שנתניהו מקיים מהלך מדיני חשאי בהקשר האיראני; קדמה לכך טיסה חשאית שלו לאבו דאבי ופגישה בארבע עיניים עם נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, שגם במרכזה עמד האיום האיראני.

העיתוי — ימים אחדים אחרי שטראמפ פרסם את מכתב התמיכה בנתניהו ואמר שארצות הברית תיאלץ להתמודד מול איראן בעצמה אם ייבחר מנהיג אחר — חיבר בשיח הימין בין המהלך המדיני ובין המערכה הפוליטית.

שר הביטחון ישראל כ"ץ הבהיר בחלון הזה כי אין בכוונתו להחזיר את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד מתיישבים ביהודה ושומרון. לדבריו, מדובר ב"צעד דרקוני אותו ביטלתי עם כניסתי לתפקיד שר הביטחון ואין בכוונתי להחזירו", והוא הוסיף כי "צווים מנהליים הם לא הפתרון — אלא אכיפה משטרתית חזקה ויעילה".

ההבהרה הגיעה על רקע סערת אירועי אלימות בסוף השבוע באזור בנימין, שבעקבותיהם נעצרו עשרה חשודים. בעקבות האירועים נשמעו קריאות להחזיר את הכלי המנהלי, וכ"ץ דחה אותן.

במקביל הודיע כ"ץ על תוכנית להסדרת האכיפה האזרחית ביהודה ושומרון, שתבחין בין סמכויות הצבא בשטח לבין האחריות לביצוע האכיפה, שתועבר לידי משטרת ישראל. לפי הדיווחים הוא סיכם עם ראש הממשלה לפעול למימוש התוכנית בהקדם, והנחה שצה"ל לא יעסוק באכיפה אזרחית.

ההודעה מציבה קו מדיניות הפוך לזה שהציג באותו שבוע ראש מפלגת ישר גדי איזנקוט, שהצהיר כי יחזיר את הצווים המנהליים אם יקים ממשלה.

ב-20 באוקטובר התקיים סבב נוסף במשא ומתן בין ישראל ללבנון, במסגרת המגעים על יישום הסכם המסגרת שנחתם בוושינגטון בחודש יוני בתיווך אמריקני. ההסכם ממוקד בהרחבת הריבונות של ממשלת לבנון ובפירוק חיזבאללה מנשקו.

לפי הדיווחים בישראל היום ובכיפה, ישראל צפויה לעמוד בסבב על יישום ההסכם ולדרוש שמערכת הביטחון הלבנונית תיקח אחריות ותפרק את חיזבאללה מנשקו. מנגד, הדרישות שלבנון מביאה לשולחן כוללות הפסקת התקיפות בכפרים בדרום, הרחבת אזורי הפיילוט לנסיגת צה"ל ושחרור אסירים לבנונים נוספים, ובהם פעילי חיזבאללה.

בשטח נמשכת הפעילות הצבאית: בתקופה שקדמה לסבב תקף צה"ל למעלה מ-25 תשתיות של חיזבאללה בכמה אזורים בדרום לבנון. בצה"ל הובעו בעבר ספקות ביכולתו של צבא לבנון לפרק את חיזבאללה, מחשש להצתת מלחמת אזרחים.

בלבנון מנמיכים ציפיות מהסבב, ובמקביל נשמעות שם הערכות שהמגעים מדשדשים ושלבנון נדחקת הצידה בזירה האזורית.

ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, שכיהן בתפקיד בין 2011 ל-2016 והוצב במקום השני ברשימת מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט, אמר כי לדעתו הרשות הפלסטינית צריכה לשלוט ברצועת עזה, והציג אותה כחלופה מועדפת על מעורבות של מדינות אחרות בניהול הרצועה.

כהן אמר, לפי הפרסום בכיפה, כי הצהיר כבר בעבר שיש לאפשר לכל גורם שאינו רואה בישראל אויב ואינו מתכוון לפגוע בה להיות חלק מהשלטון הבא בעזה. הוא התייחס לתפקוד הבעייתי של הרשות ביהודה ושומרון ולאיבוד השליטה שלה בעזה ב-2007, אך אמר שעדיין רואה בה אפשרות עדיפה לישראל — גם מבחינה ביטחונית וגם, לדבריו, מדינית.

האמירה נכנסה במהירות למרכז השיח בימין, שראה בה את הקו המדיני שיקבל ביטוי בממשלה בראשות איזנקוט. בפיד ימין צוטטה בהרחבה לצד תזכורות לעמדות קודמות של בכירי המפלגה בנושא עזה.

מפלגת ישר לא פרסמה הבהרה שמסייגת את הדברים. איזנקוט עצמו התחייב במהלך המערכה למוטט את שלטון חמאס בתוך 18 חודשים.

איש יחסי הציבור רני רהב כינה בשידור מתפרעים יהודים ביהודה ושומרון "הגרמנים החדשים של מדינת ישראל". הדברים נאמרו בתוכנית "סערה ברשת" ב-17 באוקטובר ועלו למרכז השיח ברשתות למחרת.

שי גולדין, שהשתתף באותו שידור, עימת אותו בחריפות ודרש ממנו שוב ושוב להפסיק לקרוא ליהודים נאצים. גולדין אמר: "להשוות יהודי לנאצי בעיניי זה פשע, נקודה". חילופי הדברים התדרדרו לעימות סוער בהרמת קול.

בערוץ 7 דווח כי ההשוואה עצמה היא שהציתה את העימות, ולא תיאור האירועים ביהודה ושומרון. רהב לא פרסם התנצלות, והמשיך להתבטא פוליטית בהמשך השבוע.

ההשוואה הנאצית הפכה במהלך השבוע למוקד נפרד בשיח הימין, לצד שורת פרסומים על יחס תקשורתי שונה להתבטאויות מקבילות. במקביל צוטטה בפיד ימין אמירה של נועם סובוביץ', שטען בשידור כי טרור המתיישבים פוגע בישראל יותר מהטרור הפלסטיני.

היועץ המשפטי של הליכוד, עו"ד אילן בומבך, שלח לגופי השידור מכתב שבו ביקש שלא להעביר בשידור חי את הנאומים בעצרת "מועצת אוקטובר", שתתקיים במוצאי שבת בכיכר החטופים בתל אביב — שלושה ימים לפני הבחירות. במכתב התבקשו גופי השידור להעביר את הנאומים בהשהיה של עשר דקות לפחות, כדי לבחון את תוכנם ולסנן תעמולת בחירות לפני שידורה.

הבקשה נשלחה ליועצים המשפטיים של כאן, ערוץ 12, ערוץ 13 וערוץ 14. במכתב צוינה השתתפותם הצפויה של יאיר לפיד, נפתלי בנט, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן ויאיר גולן, ונטען כי פרסומי המארגנים קישרו במפורש בין הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר ובין ההצבעה בקלפי.

ראש הממשלה נתניהו אמר כי העצרת היא תעמולת בחירות. ב"מועצת אוקטובר" דחו את הטענות, האשימו את נתניהו בניסיון להשתיק את המשפחות ושאלו: "מי מפחד לשמוע את המשפחות השכולות, את שורדי השבי ואת שורדי טבח ה-7.10?".

הבקשה הוגשה בתוך אותו שבוע שבו היועצת המשפטית לממשלה אסרה שידור חי של נאום ראש הממשלה בטקס צבאי, מאותו נימוק של תעמולה אסורה — שני צדדים שביקשו למשוך את אותו כלי משפטי לכיוונם.

הנהלת החדשות של תאגיד השידור הציבורי החליטה להשעות באופן מיידי את הפרשן מרקו מורנו מכלל השידורים, בעקבות השתתפותו בתשדיר בחירות רשמי מטעם מפלגת הליכוד שהופץ ברשתות.

לפי ההנחיה, מורנו לא ייקח חלק כפרשן בשידורי כאן עד לאחר מערכת הבחירות, והורחק גם ממהדורת "חדשות השבת" שבה היה מתוכנן להשתתף. בתאגיד הובהר לו כי אם ישולב בשידורים, הדבר ייעשה רק בהחלטות עריכתיות נקודתיות ותוך הגדרתו כדובר הלוקח חלק רשמי בקמפיין.

בתאגיד נמסר שהמהלך נועד לשמור על האתיקה המקצועית, על הניטרליות ועל ההפרדה הנדרשת בין פרשנות עיתונאית לתעמולת בחירות רשמית.

בשיח הימין הושוותה ההחלטה לדמויות קבועות אחרות בשידורי התאגיד, שלגביהן נטען שהן מזוהות פוליטית ולא הושעו. בפיד ימין הופנתה ביקורת גם לאמירה שנשמעה בשידור בתאגיד על יחסו של ראש הממשלה למשפחות החטופים.

סולימאן מסוודה, כתב חדשות 13 בארצות הברית, פרסם התנצלות לאחר שנחשף כי התגורר שבועיים בדירה שבבעלות הלוביסט האמריקני ג'יי פוטליק, בתקופת ההתארגנות הראשונית שלו בוושינגטון.

בהתנצלות כתב: "טעיתי, אני רוצה להתנצל בפני הצופים ובפני חבריי למערכת החדשות". לדבריו, פוטליק הוא חבר אישי שלו מזה שנים, וההתארחות היתה בדירה ריקה שבבעלותו. מסוודה הדגיש כי "החברות האישית שלי עם פוטליק מעולם לא השפיעה על שיקול הדעת העיתונאי שלי, על החלטות הסיקור שלי או על עבודתי המקצועית".

פוטליק נחשב לדמות מפתח בפרשת קטארגייט, ומסוודה עצמו מסר בעבר עדות באותה פרשה. בישראל היום ובערוץ 7 דווח כי ההתנצלות באה אחרי שהקשר נחשף בפרסום עיתונאי.

בשיח הימין הודגשה הסמיכות בין הדברים: אותו כתב ייחס בעבר ללשכת ראש הממשלה עבודה מול קטאר, ועתה נחשף הקשר האישי שלו ללוביסט קטארי. בתאגיד השידור ובערוץ 13 לא פורסמה הודעה על צעדים נוספים מעבר להתנצלות.

צרפת עברה בחלון הזה סדרת לילות של מהומות אלימות: בנייני ציבור הועלו באש, חנויות נבזזו, כלי רכב הוצתו, וכוחות הביטחון התמודדו עם התפרעויות נרחבות בפריז, במרסיי, בליון ובערים נוספות. מתפרעים פרצו לבניין העירייה ההיסטורי בלימוז' והציתו את המבנה מן המאה ה-19.

לפי הדיווחים בישראל היום, יותר מ-1,200 בני אדם נעצרו בגל אחד וכ-150 שוטרים נפצעו, וסך המעצרים בכל רחבי המדינה הגיע לכ-2,400. מה שהחל כהפגנות ענק נגד יוקר המחיה והתנאים במערכת החינוך הפך למסע הרס וביזה.

בערוץ 14 דווח כי בחסות המהומות הושחת בית כנסת בפריז וספרי תורה חוללו. זהו ההקשר שבו האירוע נכנס לשיח הימין בישראל — לא כסערה פנים-צרפתית, אלא כעוד תחנה בהידרדרות מצב הקהילה היהודית בצרפת.

במקביל מאשימים עורכי דין וארגוני זכויות אדם בצרפת את המשטרה באלימות קשה נגד בני נוער במחאות, ובהם נער בן 15 שאיבד את ידו השמאלית בעקבות פיצוץ רימון הלם משטרתי. ראש הממשלה נתניהו התייחס במערכה לשיחה שקיים עם נשיא צרפת עמנואל מקרון אחרי 7 באוקטובר, וטען שהזהיר אותו מפני חמאס בפרברי פריז.

מכתב התמיכה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבנימין נתניהו אינו חריג בהתנהלותו מאז חזרתו לבית הלבן בינואר 2025. לפי סקירה שפורסמה בישראל היום, טראמפ הביע תמיכה אישית במועמדים בשבע מערכות בחירות מחוץ לארצות הברית, ובשש מהן ניצח המועמד שזכה לברכתו.

בפולין אירח טראמפ בבית הלבן את מועמד הימין הלאומני קרול נברוצקי בתחילת מאי 2025 ואמר לו שינצח; נברוצקי נבחר ב-1 ביוני עם 50.89 אחוז מהקולות. ביפן הביע תמיכה בראשת הממשלה סנאה טאקאיצ'י שלושה ימים לפני הבחירות וכינה אותה מנהיגה חזקה וחכמה; המפלגה הליברל-דמוקרטית בראשותה זכתה ביותר משני שלישים מהמושבים בבחירות שנערכו ב-8 בפברואר 2026.

השאלה שנפתחה בשיח הישראלי בעקבות המכתב היא מה גובה המחיר של התמיכה. בערוץ 7 פורסמו הן הטענה שטראמפ זקוק לנתניהו, והן החשש שהנשיא האמריקני יתערב גם בשלב הרכבת הממשלה.

בצד הימני נזכר בהקשר הזה שטראמפ עצמו אמר בעבר שראוי שיישאר מחוץ לבחירות בישראל, ושינה עמדה אחרי שהלחץ עליו גבר בשבועות שלפני הקלפי.

אני מסתכל על השבוע הזה ולא מצליח להתעלם מהתפר. ביום רביעי הורתה היועצת המשפטית לממשלה שלא לשדר בשידור חי את נאום ראש הממשלה בטקס סיום קורס קצינים, מחשש לתעמולת בחירות אסורה. ביום חמישי ביקש היועץ המשפטי של הליכוד שגופי השידור ישהו בעשר דקות את הנאומים בעצרת מועצת אוקטובר, מאותו חשש בדיוק. בין שני המועדים השעה תאגיד השידור פרשן שהופיע בתשדיר של הליכוד.

אין לי בעיה עם עצם הכלי. יש חוק בחירות, יש איסור על תעמולה בכספי ציבור ובמשאבי מדינה, וגם טקס צבאי הוא משאב מדינה. מה שמטריד אותי הוא מי מפעיל את הכלי, באיזו מהירות ומול מי.

כי הנה ההבדל הפרקטי: ההנחיה שאסרה את השידור מבה"ד 1 היא הוראה. היא יצאה מלשכת היועמ"שית, היא חלה, והטקס שודר באופן מוגבל. הבקשה בעניין העצרת היא מכתב של מפלגה לגופי שידור. היא תלויה ברצונם הטוב של העורכים. שני הצדדים טוענים בדיוק את אותה טענה — ורק לאחד מהם יש כפתור.

ואז נכנסת לתמונה עדות מנדלבליט. בחקירה הנגדית נשמע היועמ"ש לשעבר אומר שחשד בהדלפות מהפרקליטות ומהמשטרה, שהיתה לו תחושה שעיתונאי מפעיל את המשטרה במקום שהמשטרה תחקור, ושפעולות חקירה בוצעו בלי אישורו. אני לא מניח מניעים ולא קובע אשמה — זו עדות בחקירה נגדית, לא פסק דין. אבל אני כן אומר שהתיאור הזה הוא בדיוק התיאור של ערוץ שאינו עובר דרך כפתור, ואף אחד לא השהה אותו בעשר דקות.

זו הנקודה שבה אני מפסיק לדבר על חוק ומתחיל לדבר על אמון. אפשר להגן על כל אחת מההחלטות האלה בנפרד בנימוק סביר. הבעיה היא שהצירוף שלהן יוצר תחושה — ולדעתי תחושה מבוססת — שיש ערוצים שהמערכת ממשטרת מהר ובנחישות, ויש ערוצים שהיא מגיעה אליהם עשר שנים אחר כך, בחקירה נגדית, כשהנזק כבר נעשה.

מה שאני מבקש הוא לא פחות אכיפה. ההפך. אני מבקש שאותו סטנדרט שהופעל מול במה צבאית יופעל גם מול במה בכיכר, וגם מול מערכת שמדליפה לעיתונאי בשלב שבו אין לה אישור לחקור. שישה ימים לפני הבחירות, כשכל הצדדים משתמשים באותו חוק כנשק, הסטנדרט האחיד הוא ההגנה היחידה של הבוחר. בלעדיו, מי שמחליט מה ייכנס לשידור הוא לא החוק — אלא מי שמחזיק בשלט.

יש בסקר של ערוץ 14 שורה אחת שחשובה לי יותר מכל מספר המנדטים שבו. לא הליכוד על 30, לא ישר על 20, ולא הגוש על 62. השורה שחשובה היא הטור התחתון: עמך ישראל 1.9 אחוז, המילואימניקים-הכלכלית 2.5 אחוז, נעם לישראל 0.9 אחוז, הציבור החרדי 0.9 אחוז, אח"י 0.4 אחוז. סך הכול 6.6 אחוז מהקולות, שלפי הסקר נעצרים מתחת לאחוז החסימה.

6.6 אחוז זה בסדר גודל של שבעה-שמונה מנדטים. לא שבעה-שמונה מנדטים שעוברים ליריב — שבעה-שמונה מנדטים שנמחקים. ואני אומר את הדבר הלא נעים: זה לא אסון שמתרחש על הימין מבחוץ. זה אסון שהימין עושה לעצמו, מתוך בחירה, בעיניים פקוחות, שבוע אחרי שבוע של סקרים שאומרים את אותו דבר.

אני מבין את הטענה של ראשי הרשימות הקטנות, ואני גם לא מזלזל בה. עופר וינטר אמר שלא נכנס בשביל כיסא, ושאם היה מרוצה ממה שקורה במחנה הימין לא היה מקים רשימה חדשה. זו עמדה לגיטימית. יש בה אמת. השאלה היא לא אם הביקורת מוצדקת — אלא אם הדרך להשמיע אותה היא דרך שמשלמים עליה במחיר של כנסת.

כי הנה האריתמטיקה: סמוטריץ' הציע לוינטר את המקום הראשון ברשימתו, ואחר כך הציע לו תיק שר במשרד הביטחון ואת מנהלות ההגירה מרצון וגיוס החרדים — תמורת פרישה. עשרות משפחות שכולות מחרבות ברזל פרסמו מכתב פומבי וביקשו ממנו לפרוש. נתניהו ויתר על הניסיון לשכנע את הראשים ופנה ישירות לבוחרים. שלושה ערוצי לחץ שונים, ואף אחד מהם לא טוען שהביקורת של וינטר שקרית. כולם טוענים שהיא לא שווה את המחיר.

ואת המחיר לא משלמים ראשי הרשימות. את המחיר משלם הבוחר שיקום ביום שלישי, יסע לקלפי, יצביע בכוונה שלמה — וב-22:00 יגלה שהקול שלו לא נספר בשום צד של המשוואה. זה לא קול מחאה. זו שתיקה.

לכן אני כותב את זה שישה ימים לפני ולא שישה ימים אחרי. אחרי הבחירות השיחה הזאת היא נזיפה. לפני הבחירות היא עוד החלטה שאפשר לשנות. יש ביקורת אמיתית על ההתנהלות במחנה הימין, והיא לא תיעלם אם יצביעו מחל — היא תוכל להישמע מתוך כנסת שבה יש רוב, ולא מתוך פרוטוקול של ועדת הבחירות שסופר קולות אבודים.

ב-19 באוקטובר 2025, תשעה ימים אחרי שנכנס לתוקף הסכם הפסקת האש בעזה, נורו טילי נ"ט ואש קלה לעבר כוחות צה"ל שפעלו באזור רפיח להשמדת תשתיות טרור. צה"ל הגדיר את האירוע הפרה של הפסקת האש, תקף במטוסי קרב ובארטילריה והרס מבנים מבצעיים. קצין ולוחם בנח"ל נהרגו בתקרית. לשכת ראש הממשלה הודיעה כי נתניהו קיים התייעצות עם שר הביטחון וראשי מערכת הביטחון והנחה לפעול בעוצמה נגד מטרות טרור ברצועה; אספקת הסיוע ההומניטרי הופסקה ומעבר רפיח לא נפתח.