שני טקסים — ומשפחות הימין נשארו בחוץ

ההדרה הפכה להיות סיפור הטקס. פורום 'דין וצדק', המייצג מאות משפחות שכולות מטבח 7 באוקטובר, הודיע ביום שלפני הטקס כי הוא מוחה בתוקף על כך שמתייחסים אליו כאל 'שכול סוג ב'', וקבע כי הטקס בירקון הוא 'טקס פוליטי חד-צדדי'. גליה חושן, אמו של הדר חושן, אמרה על הטקס כי 'זה אנטי-לאומי'. הפורום הוסיף כי נציגיו לא הוזמנו לשאת דברים, וחזר על דרישתו להקים ועדת חקירה בלתי תלויה לאירועי הטבח.

שורד השבי רום ברסלבסקי העלה את אותה טענה בשמו. לדבריו, הוא ביקש להשתתף בטקס ולהנציח את חברי צוות האבטחה של מסיבת הנובה שנרצחו, ונדחה פעם אחר פעם. ברסלבסקי אמר כי לא ביקש לדבר על נושא פוליטי, כי סירבו לו 'שוב ושוב', וכי לדעתו נעשית סלקציה בין שורדי השבי לפי עמדותיהם — יינתן מקום לשורדים המבקרים את הממשלה ולא לשורד שאמר לראש הממשלה תודה. בכתבות בערוץ 14 מה-6 וה-7 באוקטובר הובאו דבריו ודברי המשפחות; תגובה מצד מארגני הטקס לא הובאה בהן.

ערוץ 14 בחר שלא לשדר את הטקס בירקון ושידר במקומו את התוכנית 'הפטריוטים'. יתר כלי התקשורת שידרו אותו. ח"כ גדי איזנקוט, יו"ר 'ראשי ישראל', תקף את ההחלטה וכינה את הערוץ 'ערוץ המשטר', בטענה שהתעלם מטקס המשפחות באופן מביש. מגיש 'הפטריוטים' ינון מגל השיב כי מדובר בזכות לחשוב אחרת, ובערוץ נטען כי לא הייתה שום מניעה לקיים טקס נוסף אך למדינה יש טקס ממלכתי משלה.

גם הטקסים הממלכתיים לא עברו בשקט. במהלך הנחת הזרים בהר הרצל התפרץ אדם מהקהל לעבר נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית וצעק לעברו שלא מגיע לו להניח זר. נשיא המדינה הרצוג לא קרא בנאומו להקים ועדת חקירה ממלכתית, אך אמר כי חובה לחקור את הכישלון; אב שכול פנה לראש הממשלה מהקהל בדברים קשים. יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד נעדר מטקסי האזכרה הממלכתיים, והסביר ברשת X כי העדיף לבקר חייל פצוע בתל השומר, הוסיף כי היו די טקסים השנה, וקרא להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר.

הרקע לכל זה הוא מערכת בחירות: הבחירות לכנסת ייערכו ב-27 באוקטובר, 19 יום אחרי התאריך שבו צוינה השנה השלישית. בתוך חלון הזמן הזה התקיימו שני טקסי זיכרון מתחרים, שידור שנמנע בערוץ אחד, מחאה של משפחות שכולות שטענו להדרה, ומחלוקת פומבית על מי מוסמך לדבר בשם הזיכרון — כולן בשבוע שבו המפלגות סיימו לסגור את רשימותיהן.

סערה פוליטית התפתחה סביב יוסף חדאד, המוצב במקום השני ברשימת 'ישראל שלך' של עופר וינטר, לאחר שהופץ ברשת קטע מריאיון שהעניק בערבית לערוץ הסעודי 'אל-ערביה' בשנת 2021. בקטע נשמע חדאד אומר כי 'הפתרון הסופי, אינשאללה, הוא מדינה פלסטינית', ומדבר על קידום שלום עם הפלסטינים. בהמשך השבוע פורסמו קטעים נוספים מאותה תקופה, ובהם אמירה בדבר נסיגה מכל סנטימטר בעזה.

חדאד הודף את הטענות וטוען כי התפכח מהעמדה הזו לפני כחמש שנים, כי הוא מתנגד היום להקמת מדינה פלסטינית, וכי ההתנגדות הזו מעוגנת בעקרונות מפלגתו. הוא גם האשים את מי שתרגמו את הריאיון בהפצת שקרים נגדו ונגד המפלגה.

יו"ר המפלגה עופר וינטר גיבה אותו ואמר שהוא גאה בחדאד, לוחם גולני שנפצע בלבנון, וכי מי שלא שינה את עמדותיו אחרי 7 באוקטובר הוא בור וטיפש. מהצד השני, ראש מכינת עלי הרב יגאל לוינשטיין קבע כי בעקבות שיבוצו של חדאד יש איסור הלכתי להצביע לוינטר. הרב עמיחי גורדין יצא דווקא נגד הקמפיין ואמר כי מדובר במעשה תועבה. מועמד הליכוד לכנסת עו"ד דוד פטר תקף את וינטר וקבע כי מדובר בחובבנות מדינית.

במקביל נרשמה בסקרים התרסקות של המפלגה: בסקר של כאן חדשות נמדדה לראשונה מתחת לאחוז החסימה, ובסקר חדשות 12 מה-5 באוקטובר — מדגם של 501 נשאלים, טעות דגימה 4.4% — קיבלה 1.5% בלבד. מועד הבחירות, 27 באוקטובר, מותיר למפלגה פחות משלושה שבועות לשוב מעל הסף.

שורד השבי אבינתן אור העניק בשבוע הזיכרון את הריאיון הראשון שלו מאז שחרורו, ובו תיאר את עמדתו בסוגיית עסקות החטופים בזמן שהיה עצמו בשבי חמאס. לדבריו היה ברור לו שאסור היה לעשות עסקה בכל מחיר, וכי ישראל הייתה צריכה לצאת מהמלחמה מנצחת.

אור הסביר כי המחלוקת נגעה לשאלת חיי אדם — אם מצילים חיים עכשיו או גם אחר כך — ואמר כי היה ברור לו שאם תיעשה עסקה באותו שלב הוא ייצא, אבל במקומו יישב שם מישהו אחר. בכך תמך בעמדה שהוריו, ובראשם אמו דיצה אור, הציגו בפומבי לאורך תקופת שביו.

העמדה הזו הייתה במשך שנתיים מושא למתקפה ציבורית. במקורות ימין הועלה השבוע שוב קטע מהתוכנית 'שיחת היום' בערוץ 13 מה-11 במרץ 2025, שבו נאמר על דיצה אור בשידור כי הדובר לא היה רוצה להיות הבן שלה; האם מחתה באותו מועד על הדברים. חוגים בימין קראו השבוע למי שהאשים הורי חטופים בהפקרה להתנצל.

דבריו של אור דווחו במקורות ימין במקביל לפרסום הריאיון, ובהם ערוץ 7, ישראל היום וכיפה. מהצד השני של המפה המשיכו חברי כנסת מהאופוזיציה לדרוש ועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח ולשאלת ניהול המשא ומתן.

יו"ר 'הדמוקרטים' יאיר גולן אמר בריאיון ל-103FM כי אינו פוסל את הרשימה המשותפת כשותפה להקמת קואליציה אחרי הבחירות, ובאותה נשימה הצהיר כי הוא נגד משתמטים. במקביל הציג גולן עמדה שלפיה יש להוביל מהלך שיאסור על נציגי הציבור החרדי לשבת בממשלה.

יו"ר 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן הגיב וחזר על קביעתו שלא תוקם קואליציה עם המפלגות הערביות. לדבריו גולן נמצא בלחץ בעקבות הצבעתו בעד פסילת יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה, איבד תמיכה בציבור הערבי, וכעת מפיץ דברים שאינם נכונים כדי להחזיר אליו מצביעים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיב אף הוא ואמר כי גולן אומר בקול את מה ששותפיו איזנקוט וליברמן מנסים להסתיר, וכי שלושתם יקימו יחד ממשלה בשיתוף המפלגות הערביות.

הדברים נאמרו 20 יום לפני הבחירות, בשלב שבו מפת הגושים בסקרים מתהדקת והשאלה מי ימליץ על מי לנשיא הפכה לציר מרכזי במערכה. מקורות ימין — ישראל היום וערוץ 7 — דיווחו על חילופי הדברים בין גולן לליברמן.

ח"כ גדי איזנקוט פרש בריאיון בפודקאסט של נדב פרי את תוכניתו לרצועת עזה. לפי דבריו, יש לקחת כ-19 עד 20 אלף עזתים שאינם חמאס, להעבירם לאימונים במצרים, ולהפקיד בידיהם את ניהול הרצועה ואת המחסן שאליו יועבר נשק חמאס.

התוכנית עוררה גל תגובות במחנה הימין. הפרשן לענייני ערבים צבי יחזקאלי התייחס לכוח המוצע ואמר מה חמאס יעשה ל-20 אלף העזתים הללו; פובליציסטים מהימין טענו כי מדובר בהמשך הקונספציה. שר האוצר סמוטריץ' תקף במקביל את איזנקוט על הקטנת הצבא בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, והציג תוכנית משלו להתייעלות הצבא ולהפחתת ימי המילואים.

באותו ריאיון טען איזנקוט גם כי השב"כ ידע שמשהו חמור עומד לקרות וכי ראש הממשלה קיבל התרעות מכמה מקורות, בהם איחוד האמירויות ומצרים. עוד אמר כי הניסיון להשוות את 7 באוקטובר לנאצים הוא ניסיון לתמרן את התודעה של החברה הישראלית.

במקביל הודיע איזנקוט כי ראש המטה שלו שלח מכתב ללשכת ראש הממשלה בהצעה לעימות טלוויזיוני בכל ערוץ ובכל פורמט. בליכוד השיבו בלעג להצעה. עימות כזה לא נקבע עד מועד סגירת הגיליון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' חתם ב-4 באוקטובר על צו להפחתת מס הבלו על הדלק, ומחיר ליטר בנזין 95 אוקטן בשירות עצמי, כולל מע"מ, ירד באותו לילה בחצות מ-8.27 שקלים ל-7.77 שקלים. מדובר בהפחתה של 50 אגורות לליטר — כ-25 שקלים בתדלוק של 50 ליטר.

הצו נחתם אחרי התייקרות שנכנסה לתוקף בתחילת אוקטובר, ואחרי שהתקבל האישור המשפטי הנדרש לקידום המהלך. עלות ההפחתה מוערכת בכ-150 מיליון שקלים לחודש, וההוזלה נקבעה בתוקף עד סוף אוקטובר.

ההודעה פורסמה במשותף על ידי ראש הממשלה ושר האוצר, ובמקורות ימין — ערוץ 7 ו-JDN — דווחה כהוזלה ישירה לנהגים. בהודעה שפרסם שר האוצר נאמר כי כשמחירי הדלק מזנקים בעולם, בישראל דואגים שהמחירים לא יזנקו.

תוקף הצו מוגבל, ולכן המחיר לנובמבר ייקבע מחדש בהתאם למחירי הנפט בעולם ולהחלטת האוצר על הארכה או הפסקה של ההפחתה.

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, המכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע ב-4 באוקטובר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה שימוש באירועים רשמיים של משרד ראש הממשלה לצורכי תעמולת בחירות אסורה. סולברג קיבל חמש מתוך שש עתירות שהוגשו בעניין, הורה לנתניהו להסיר מחשבונותיו הרשמיים את הקטעים שסומנו בהחלטה — ואם לא, להסיר את הנאומים כולם — וחייב אותו בהוצאות אישיות בסך 29 אלף שקלים.

בהחלטה נקבע כי האירועים שנבחנו התקיימו במסגרת פעילותו הרשמית של משרד ראש הממשלה ולכן היו צריכים להיות נקיים מתעמולה, וכי בחלקם נעשה שימוש בצה"ל ובמשאבים ציבוריים. ההוצאות הוטלו על נתניהו באופן אישי ולא על הליכוד, מאחר שהמפלגה לא צורפה לעתירה ולא הייתה צד להליך.

בהמשך השבוע פסק סולברג נגד נתניהו והליכוד גם בעניין סרטון שצולם בבסיס של חיל האוויר, הורה להסירו מהחשבונות האישיים וחייב בהוצאות בסך 2,500 שקלים.

ההחלטות עוררו ביקורת חריפה בקרב פעילי ימין ברשת, שקראו להגדיל דווקא את תפוצת הסרטונים שהוחלט להסיר. בקשת עיון חוזר או ערעור מצד ראש הממשלה לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

שבוע הדיונים במשפט נתניהו הניב שתי עדויות שבמקורות ימין הוצגו כמערערות את תשתית תיקי האלפים. ח"כ לשעבר איתן כבל, שעדותו בתיק 2000 נמשכה כמה ימים, נחקר בחקירה נגדית בידי עו"ד עמית חדד. בדיווחי העיתונאי אלי ציפורי ובסרוגים נמסר כי כבל אמר שלא שמע מעולם על המושג 'זיקת סיקור', וכי כשפנו אליו אנשי 'ישראל היום' והציעו סיקור אוהד בתמורה להסרת הצעת החוק שלו, לא ראה בכך שוחד אלא מהלך לגיטימי. כבל גם תיאר כי קיבל ממו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס בקשות לשינויים בנוסח החוק, אך התעקש שיוזמת החקיקה הייתה שלו.

בהמשך השבוע העיד בתיק 4000 סנ"צ צחי בן חמו, מחוקרי להב 433. לפי הדיווח, בן חמו העיד כי העלה בזמן החקירה את הצורך להזהיר את אילן ישועה, מנכ"ל 'וואלה' לשעבר ועד תביעה מרכזי בתיק, ולדאוג לראיות סיוע, ונענה בידי מי שניהל את הצוות כי זה לא יגיע למשפט. בן חמו גם אמר שלדעתו לא היו ראיות מספיקות לתמוך באישומי התיק.

מעמדו של ישועה עומד במוקד טענות ההגנה לאורך ההליך — הטענה שלפיה קיבל בפועל יחס של עד מדינה בלי שהוכרז ככזה. הפרקליטות השיבה כי בן חמו טעה בהבנת הדברים בזמן אמת וטועה גם כעת.

במקביל התייחס השופט עודד שחם לתמליל שהציגה ההגנה של פגישה בין העיתונאי בן כספית לקצין המשטרה ערן קמין, וקבע כי הסוגיה מוצתה מזמן. הדיונים בתיקי האלפים נמשכים, וההליך צפוי להימשך גם אחרי מועד הבחירות.

לפי דיווח של הכתב מוטי קסטל מה-4 באוקטובר, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה חצתה בחודש שעבר את גיל הפרישה — 67 — ולא הגישה בקשה חריגה להארכת שירות. על פי חוק שירות המדינה, עובד שהגיע לגיל הפרישה חייב לצאת לקצבה בתום החודש, והמשך העסקה מעבר לגיל הזה מחייב הליך הארכה מתאים.

בדיווח נמסר כי נציב שירות המדינה דורון כהן, שמינויו אושר בממשלה פה אחד, לא פעל לסיום הכהונה. בקואליציה נטען כי הנציב חושש להתעמת עם מה שכונה 'הדיפ-סטייט'. לפי הדיווח, בנציבות נסמכים בין היתר על התקדים של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין, שהמשיך בתפקידו אחרי שהגיע לגיל פרישה.

הנושא עלה גם בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14, שבה נטען כי הפאנל הזהיר מראש מפני המינוי של הנציב וכי כיום הוא זה שמאפשר ליועמ"שית להמשיך בתפקידה. בהמשך השבוע פורסמה דרישה לסיים את כהונתה.

סיום הכהונה מצוי בסמכות הנציב, ולכן השאלה שנותרה פתוחה היא אם מדובר בחובה לפעול או בשיקול דעת. עד מועד סגירת הגיליון לא התקבלה החלטה פומבית בעניין.

אלקנא פדרמן, שהיה קצין הביטחון של מסיבת הנובה ונפצע בקרב מול המחבלים ב-7 באוקטובר, הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעת נזיקין בסך 2.5 מיליון שקלים נגד ראש השב"כ לשעבר רונן בר, בטענה לרשלנות.

בתביעה נטען כי בר לא העביר במלואו מידע מודיעיני שהתקבל בשעות שלפני המתקפה, וכי העברת המידע הייתה עשויה להביא לפינוי המסיבה ולהיערכות אחרת של כוחות הביטחון. פדרמן דורש פיצוי על נזק גופני ונפשי, הפסדי השתכרות וכאב וסבל.

ההליך הנוכחי הוא שלב נוסף במאבק המשפטי של פדרמן: באפריל 2025 הגיש תלונה במשטרת מרחב מוריה בירושלים נגד בר. אביו, נעם פדרמן, פרסם את דבר הגשת התביעה, והיא דווחה במקורות ימין ובהם ערוץ 7, סרוגים וכיפה.

באותו שבוע הופצו ברשת תיעודים של בר במרחב הציבורי בתל אביב, לצד ביקורת מצד פעילי ימין על מי שלטענתם נושא באחריות הראשית בצד הישראלי לאירועי 7 באוקטובר. תגובה מצד בר לתביעה לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

ביום שבו צוינו שלוש שנים לטבח נערך חיפוש בבית הוריו של סער אופיר באלקנה. לפי הדיווח פשטו שוטרים על בית המשפחה, הפכו את הבית וגרמו בו נזק במהלך החיפוש, ולטענת מקורביו החיפוש בוצע ללא צו. מקורביו הגדירו את ההתנהלות כעלילת דם נגד לוחם יהודי.

אופיר הוא לוחם שנלחם במחבלים ב-7 באוקטובר, ופרשתו מתנהלת כבר כשנתיים. נגדו ונגד נוספים נחקרה תחילה חשד להמתת פלסטיני כפות — תיק שנסגר בינואר 2025 מחוסר אשמה, לאחר שנקבע כי דבריו על הריגת מחבלים היו התרברבות סרק ללא ראיות תומכות. בהמשך הוגש נגדו, נגד טירן גלמודי ונגד דביר אוני כתב אישום בגין אירוע אחר, והוא שוחרר למעצר בית לאחר כשנה מאחורי סורגים ולאחר שבית המשפט העליון דחה ערעור של הפרקליטות.

אופיר עצמו תיאר בעבר בערוץ 14 את מצבו במשפט אחד: ב-7 באוקטובר התמודדו עם מחבלים, וכעת עם הפרקליטות.

תגובה רשמית לטענה שהחיפוש נערך ללא צו לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

תא"ל (מיל') אורן סולומון, שהיה מראשי צוותי התחקור של אירועי 7 באוקטובר, הודיע השבוע באולפן 'הפטריוטים' כי יחשוף את ממצאיו בשבוע-שבועיים הקרובים, כלומר לפני מועד הבחירות. לדבריו הממצאים כוללים מסקנות קשות — חלקן לגבי גדי איזנקוט בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, שכן תוכנית 'חומת יריחו א" גובשה בתקופתו, וחלקן לגבי אייל זמיר, שכיהן אז כאלוף פיקוד הדרום.

סולומון הסביר כי המתין לוועדה שמונתה בראשות האלוף במיל' רוני נומה, ולטענתו עשרה חודשים חלפו בלי שפרסמה את ממצאיה. על רקע זה הודיע שלא ימתין עוד. בהופעותיו טען גם כי פיקוד הדרום והמטה הכללי לא ביצעו פעולות בזירת הנובה מהרגע שבו נפתחה המלחמה.

סולומון כבר טען בעבר כי בכירי צה"ל ניסו לסכל אותו ולהשתיק קצינים, וכי הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ניהל טיוח של תחקירי המחדל. הדברים דווחו בערוץ 14, בערוץ 7 ובסרוגים.

מה הלאה: סולומון הצהיר על מועד — לפני הבחירות — אך עד מועד סגירת הגיליון לא פורסמו הממצאים עצמם, ולא פורסמה תגובה רשמית של צה"ל לדברים שאמר השבוע.

הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר פרסם לציון שלוש שנים לטבח פקודת יום שבה כתב כי צה"ל כשל במשימתו העליונה להגן על אזרחי מדינת ישראל, והוסיף כי מחובת הצבא לתחקר ולוודא שהלקחים מיושמים כדי להיות ראוי לאמון שהפקיד בידיו העם. הדגלים בבסיסי צה"ל הורדו לחצי התורן.

משפחות שכולות ופורום הגבורה יצאו נגד הניסוח. לטענתן יש להבחין בין אחריות הפיקוד הבכיר ובין הלוחמים והמפקדים שנלחמו בשטח: לא צה"ל כשל אלא הפיקוד הבכיר כשל, וצה"ל הם הבנים והבנות שנלחמו בגבורה ואלפי הלוחמים שהסתערו באותו בוקר ובלמו את המתקפה.

תשובת פורום הגבורה לרמטכ"ל פורסמה בערוץ 7, והביקורת הופצה בהרחבה ברשתות הימין. הטענה המרכזית הייתה שהמונח 'צה"ל כשל' מטיל אחריות קולקטיבית במקום אישית.

מה הלאה: ועדת הבדיקה שמונתה בראשות האלוף במיל' רוני נומה לא פרסמה עד מועד סגירת הגיליון את ממצאיה, והדרישה לוועדת חקירה — ממלכתית או בלתי תלויה — נותרה פתוחה.

בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני התפתח עימות חריף בין ראש השב"כ דוד זיני ובין שרת ההתיישבות אורית סטרוק, סביב סוגיית האלימות ביהודה ושומרון. סטרוק טענה כי בדיונים מוצגת תמונה חלקית שאינה נותנת משקל מספק לתקיפות של פלסטינים נגד יהודים באזור, ואמרה כי מציגים כאילו הערבים הם דבש ונופת צופים ורק המתיישבים בעייתיים.

זיני דחה את הדברים והשיב כי הפלסטינים לא שורפים כאן בתים של יהודים, כי היא מנותקת, וכי צריך לראות גינויים והוקעה של כל המנהיגות. כששאל אותה היכן גינתה, השיבה סטרוק כי גינתה ברשת ב', בגלי צה"ל ובכל כלי תקשורת אפשרי.

העימות דווח בישראל היום, בערוץ 7 ובכיכר השבת, ועלה גם בדיון בתוכנית 'הפטריוטים'. במקביל דווח כי זיני העלה בקבינט את האפשרות שידרוש להחזיר את השימוש במעצרים מנהליים ביהודה ושומרון.

תגובה רשמית מהשב"כ או ממשרד ההתיישבות לחילופי הדברים לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

מחבל פלסטיני הגיע לשטחי המרעה של חוות חנניה שבבנימין כשהוא חמוש בסכין, הצית רכב ישראלי של החווה ואיים בסכין על התושבים שהתקרבו אליו. אחד מתושבי החווה שזיהה את הסכנה נסע לעברו ברכבו ופגע בו ובכך נטרל את האיום. לא היו נפגעים ישראלים באירוע.

על פי הערכות ראשוניות באירוע היו מעורבים שני מחבלים — האחד נוטרל במקום והשני נמלט. כוחות צה"ל כיתרו את האזור ופתחו במרדף אחר החשוד הנוסף. באותו יום דווח על ניסיון פיגוע נוסף באזור הר חברון.

האירוע דווח בערוץ 7, בכיכר השבת וב-JDN, והתיעוד שבו תושבים רודפים אחרי המחבל ומנטרלים אותו הופץ ברשתות.

האירוע התרחש כ-48 שעות אחרי שבריאיון פומבי נאמר כי אין לקבל מציאות שבה אזרחים חמושים נכנסים לכפרים — והעמדה הזו הוזכרה בהרחבה בשיח הימין בהקשר הפיגוע. תגובה רשמית לשאלת הגשת כתב אישום או מצבו של המחבל שנוטרל לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

פרשת הסרט התיעודי 'נז"א' — נזק אגבי — בבימוים של יובל אברהם ורחל שור, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה ומוצג בעשרות מדינות, המשיכה להתגלגל השבוע. בערוץ 14 פורסם תחקיר על מעגלי הקשרים שמאחורי יוצר הסרט, ובו נטען כי קיימת זיקה בין אברהם ובין גורמים בחמאס בחו"ל ומשפחות מחבלים.

על רקע הפרסום פנה שר התרבות והספורט מיקי זוהר לראש השב"כ דוד זיני בבקשה חריגה: לבדוק מי מסר ליוצרי הסרט את החומרים והעדויות, האם נעשה שימוש בלתי מורשה במידע מבצעי מסווג, והאם גורמי אויב — ובהם חמאס — היו מעורבים בהעברתם. זוהר הדגיש כי קיים חשש שהחומרים זויפו או הוצאו מהקשרם, ובמקביל פנה למשרד הפנים בבקשה לבחון שלילת אזרחות של השניים.

באותו שבוע נחשף בערוץ 14, בדיווח של אברהם חסון, כי זוהר העביר לשב"כ חומרים נגד יוצר הסרט. גורמים בכירים קראו למצות את הבדיקה, וברשתות הימין עלה גל תגובות חריף נגד יוצרי הסרט.

הסרט עצמו מציג עדויות של קציני צה"ל בדבר מערכות ונהלים שלטענתם הופעלו בעזה. צה"ל דחה את ההאשמות בתגובה מפורטת. בקשת החקירה מצד זוהר נמצאת בשלב בדיקה, ולא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון החלטה של השב"כ בעניין.

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו פתחה בהליך הפרה מול רדיו 103FM בעקבות התבטאויותיו של ינון מגל, מגיש 'הפטריוטים' בערוץ 14, בשידור הרדיו שלו. ברשות נקבע כי דבריו נגד החתומים על הספר 'מר הפקרה' — ובהם קרובי חטופים ובני משפחות שכולות — חרגו מביקורת לגיטימית ועלו כדי השתלחות פוגענית.

במונולוג שעורר את הסערה טען מגל כי החתומים על הספר צריכים להתנצל בפני ראש הממשלה, וכינה אותם בכינויים חריפים. הדברים עוררו ביקורת מיד אחרי השידור, בעיקר בשל ההתייחסות לבני משפחות של חטופים, שחלקם נרצחו בשבי.

בתחילה מגל לא התנצל ואמר שהחריג את משפחות החטופים מדבריו; בהמשך אמר בשידור כי לא חושב שצריך לדבר כך על המשפחות וכי זו הייתה טעות, והתנצל בפני משפחות שכולות ומשפחות חטופים. ברשתות הימין נטען כי מדובר בעלילה ובניסיון של השמאל להדהד את הסערה, ומגל זכה לגיבוי מצד פובליציסטים בימין.

ההליך מול התחנה נפתח ב-8 באוקטובר ודווח בישראל היום ובערוץ 7. החלטה סופית של הרשות השנייה לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי העיתונאית הדס שטייף תפצה את עו"ד אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, בסך כולל של 475 אלף שקלים — 450 אלף שקלים בגין פגיעה בפרטיות ועוד 25 אלף שקלים בגין פוסט בפייסבוק.

בפסק הדין נקבע כי שטייף לא פרצה בעצמה את הטלפונים, אך הייתה הגורם המרכזי שיזם את הפעולה ותיווך בין מי שהחזיקה במכשירים ובין מי שפרץ אותם. התביעה המקורית של נוה עמדה על יותר משבעה מיליון שקלים, ובית המשפט פסק סכום נמוך בהרבה.

פסק הדין פורסם ב-5 באוקטובר ודווח במקורות ימין ובהם ישראל היום, ערוץ 7 וסרוגים. בשיח הימין הוצג העניין כנקודת מבחן לשאלת גבולות הפרטיות והעיתונות, בהקשר רחב של חומרים שהגיעו לכלי תקשורת מתוך מכשירים שנפרצו.

באותה סוגיה נדונה השבוע גם פסיקת הוצאות בעניין חדירה לפרטיות של יועץ בלשכת ראש הממשלה. ערעור מצד שטייף או מצד התחנה לא פורסם עד מועד סגירת הגיליון.

שר החוץ גדעון סער הודיע כי יו"ר מפלגת הירוקים בבריטניה, זאק פולנסקי, יוכרז כמנוע כניסה לישראל. ההחלטה באה בעקבות החלטה שאישרה המפלגה ובה מוגדרת הציונות כגזענות, לצד קריאה להקמת מדינה פלסטינית אחת שבה יינתנו זכויות שוות לכולם, לרבות ליהודים. לפי הדיווחים תמכו בהחלטה 1,022 צירים.

בנוסח ההחלטה, כפי שדווח, נכללה גם הקריאה למדינה אחת בין הים לנהר. ממשרד החוץ נמסר כי מדובר בצעד ראשון, וכי ההחלטה על מניעת כניסתו של פולנסקי תואמה עם הרשויות הרלוונטיות.

הידיעה דווחה בישראל היום, בערוץ 7 ובסרוגים, ושם הוצגה ההחלטה של המפלגה הבריטית כהחלטה אנטישמית ותוארה כהכרזת מלחמה על הציונות. המהלך מצטרף לשורת צעדים שנקט משרד החוץ בחודשים האחרונים נגד גורמים אירופיים בעקבות עמדות והחלטות הנוגעות לישראל.

מה הלאה: ממשרד החוץ נמסר כי ייבחנו צעדים נוספים. תגובה מצד מפלגת הירוקים הבריטית לא פורסמה עד מועד סגירת הגיליון.

בהמשך לאירוע בטיסת פליי דובאי 1073 מדובאי לתל אביב, שבה היו יותר מ-170 נוסעים ישראלים, נפתחה בדיקה פלילית נגד שני בכירים במשרד התחבורה. במהלך הטיסה דקר טייס המשנה, אזרח עומאן, את הקברניט האמירתי פעמים רבות, והמטוס צלל בתוך דקה כ-14 אלף רגל ושידר קוד חירום ולאחריו קוד חטיפה. נוסעים ישראלים השתלטו על המתקיף והמטוס נחת בנמל התעופה תבוק בסעודיה; כל הנוסעים חזרו ארצה בטיסת חילוץ בליווי שני מטוסי קרב של חיל האוויר.

בישראל מתייחסים לאירוע כאירוע טרור. על פי דיווח, גורם באמירויות מסר כי בחפציו של הטייס העומאני נמצאו עלוני 'Free Palestine'. ישראל השעתה זמנית את טיסות החברה לארץ.

שרת התחבורה מירי רגב דרשה מראש הממשלה לעצור את טיסות פליי דובאי עד להשלמת התחקיר, ובדיון בהערכת מצב התפתח עימות סביב האחריות לאבטחת טיסות זרות. מנגד נטען כי האחריות לקביעת נוהלי האבטחה לטיסות זרות הנכנסות לישראל — ובכלל זה סינון ואימות טייסים — מוטלת בחוק על משרד התחבורה. ח"כ גדי איזנקוט תקף את השרה וטען שכשלה.

מה הלאה: הבדיקה הפלילית נגד שני הבכירים נפתחה, התחקיר על האירוע עצמו טרם הושלם, ומשרד התחבורה הוציא הנחיה חדשה לחברות התעופה.

שלוש שנים אחרי שמחת תורה, הדבר שאני מתקשה לעכל אינו שיש בישראל שני טקסים. במדינה חיה אפשר שיהיו עשרה. מה שאי אפשר לעכל הוא שטקס שמכנה את עצמו 'הזיכרון הלאומי' הצליח להדיר ממנו משפחות שכולות, ואז לכעוס על מי שלא שידר אותו.

פורום 'דין וצדק', שמייצג מאות משפחות שכולות, לא טען שהטקס אינו מרגש או שהאמנים לא טובים. הוא טען שמתייחסים אליו כאל שכול סוג ב'. רום ברסלבסקי, שחזר מהמנהרות, לא ביקש לעלות לבמה כדי לנאום פוליטיקה. הוא ביקש להגיד את שמות חברי צוות האבטחה שנטבחו לידו בנובה — ואמר שסירבו לו שוב ושוב. אפשר לחלוק על פרשנות; קשה לחלוק על בקשה כל כך פשוטה.

וכאן נכנסת הנקודה שמסבירה את כל הסערה סביב השידור. הטענה נגד ערוץ 14 הייתה שהוא פגע בכאבה של אומה שלמה. אבל כשמשפחות שכולות אומרות שהן עצמן הודרו מאותו טקס, הטענה הזו מאבדת את הכוח שלה. אי אפשר להחזיק בשתי העמדות גם יחד: גם לקבוע מי יעלה לבמה, גם להגדיר את הטקס כלאומי, וגם לדרוש שכולם ישדרו אותו כאילו הוא ממלכתי.

בטקסים הממלכתיים בהר הרצל זה נראה אחרת, אבל לא פחות חמור. אדם מהקהל צעק לעבר נשיא בית המשפט העליון שלא מגיע לו להניח זר. נשיא המדינה אמר שחובה לחקור. יו"ר האופוזיציה בחר לא להגיע בכלל והסביר שהיו די טקסים. זה מצב שבו אין כבר מסגרת אחת שכולם מוכנים לעמוד בה בשתיקה.

ההנחה שלי היא שהדרך חזרה אל מסגרת כזו לא עוברת בקמפיין ולא בשידור. היא עוברת בכך שמי שמארגן טקס בשם 'הלאום' ייתן בו מקום גם למי שחושב אחרת ממנו — כולל למי שאמר לראש הממשלה תודה, וכולל למי שדורש ועדת חקירה. 19 יום לפני הבחירות אין סיכוי שזה יקרה. אבל 19 יום אחריהן, מי שינצח יגלה שהוא ירש מדינה שבה גם יום הזיכרון הוא זירה — וזו תהיה הבעיה שלו, לא רק של המתחרים.

אני לא מתכוון להתיימר ולהכריע כאן אם יוסף חדאד אמר ב-2021 את מה שאמר מתוך אמונה או מתוך תקינות פוליטית ערבית־ישראלית. הוא אמר. הקטע קיים, הוא בערבית, והוא מדבר על מדינה פלסטינית כפתרון. חדאד אומר שהתפכח לפני חמש שנים. יכול להיות. אבל מי שמציב מועמד במקום השני ברשימה שלו, בבחירות שבהן השאלה היא מי יקים את הממשלה, אחראי גם למה שאותו מועמד אמר בעבר — ולא רק למה שהוא אומר היום.

מה שמטריד אותי בפרשה הזו הוא לא חדאד. זה החשבון הארוך יותר. 'ישראל שלך' נמדדה השבוע מתחת לאחוז החסימה בשני סקרים, אחד מהם לראשונה. בסקר אחד היא קיבלה אחוז וחצי. אם המצב הזה יישאר כפי שהוא ב-27 באוקטובר, ייפלו לפח קולות של אנשים שהצביעו ימין בכל נימי נשמתם — והגוש כולו יספוג את העלות.

זה בדיוק המקום שבו מחנה הימין נכשל בעבר, יותר מפעם אחת. אחוז החסימה אינו פרט טכני בחוק הבחירות; הוא מכונה שמחסלת מנדטים שלמים. וינטר יכול להילחם עד הסוף, זו זכותו, וראיתי שהוא גם אמר שלא יצפה ממישהו אחר לרדת. אבל הדרישה שלי ממנו, ומכל מי שעומד שם, היא אחרת: לא להישאר בבחינת מי צודק, אלא לספור מנדטים.

וכן, הקמפיין נגדו היה חריף. רבנים הוציאו פסיקות, מועמדים בליכוד ירו לכל הכיוונים, והיו גם רבנים שיצאו נגד הקמפיין עצמו וקראו לו מעשה תועבה. אני לא חושב שצריך לנהל מערכת בחירות ככה. אבל גם לא צריך לנהל אותה כאילו העלות של כישלון בסף נופלת רק על המפלגה שנכשלה. היא נופלת על כולם — ובכך על כל מי שיקום ב-28 בבוקר וינסה להבין איך בדיוק הפסידו.

שלושה שבועות זה לא הרבה, אבל זה גם לא אפס. בסקר אחד המפלגה עוד נמדדה מעל הסף, ובסקרים האחרונים היא צללה מתחתיו. מי שמאמין שהמהלך הזה יכול להתהפך חייב להציג איך — ומי שלא מאמין, חייב להחליט מה הוא עושה עם האחוז וחצי הזה לפני יום הבחירות ולא אחריו.

ב-3 באוקטובר 2025, בשבוע המקביל, פרסם חמאס תשובה להצעתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והודיע כי הוא מסכים לשחרר את כל החטופים — חיים וחללים — לפי נוסחת החילופים שבהצעה, בכפוף להתקיימות התנאים בשטח. טראמפ כתב בתגובה כי לדעתו חמאס מוכן לשלום וכי ישראל חייבת להפסיק מיד את ההפצצות בעזה; ראש הממשלה נתניהו הורה בעקבות זאת לעצור את הפעילות ההתקפית ברצועה. שבוע לאחר מכן, ב-9 באוקטובר 2025, נחתם ההסכם בשארם א-שייח'.