ישראלים סיכלו ניסיון חטיפה של מטוס נוסעים

מה שהתרחש בתא הטייס התברר רק בשעות הבאות. טייס המשנה, אזרח עומאני שהצטרף לחברה כתשעה חודשים קודם לכן, דקר את הקברניט — הטייס ההודי סמית מאצ'צ'אר, ותיק החברה שהגיע אליה ב-2022 — וניסה, לפי הערכת גורמי הביטחון בישראל, לרסק את המטוס על נוסעיו. הקברניט, פצוע אנוש, הצליח לפתוח את דלת תא הטייס, ואל הקוקפיט פרצו נוסעים ישראלים ואנשי צוות אמירתיים.

ארבעה ישראלים עשו את ההפרש. יניב חיון תפס את ההגאים, משך אותם אחורה ועצר את הצלילה; בתיאור שנתן לאחר מכן הסביר שזיהה מה קורה מהסדרה "תעופה בחקירה". צביקה מנס ואסף רג'ואן סייעו בהשתלטות על טייס המשנה ובקשירתו, וד"ר שוטא מוסאיב טיפל בקברניט הפצוע ויצב את מצבו עד הנחיתה. ברקע, לפי הדיווחים, הצמידו הנוסעים לכל דייל גבר או שניים מחשש שמדובר במשתפי פעולה.

המטוס ביצע נחיתת חירום בשדה התעופה בטבוק שבצפון-מערב סעודיה. שם נתקעה ישראל בקיר דיפלומטי: הסעודים לא אישרו למטוסי הרקולס של חיל האוויר להיכנס לשטחם לצורך חילוץ, מהלך שנתפס בריאד כצעד נורמליזציה שאינו בשל. בסופו של דבר הוחזרו הנוסעים לנתב"ג בטיסת חילוץ של פליי דובאי עצמה, לאחר שצוותה אושר על ידי גורמי הביטחון. החברה הודיעה על השעיית הטיסות לישראל וממנה עד תום החקירה.

ראש הממשלה נתניהו הצדיע לנוסעים — "גילו תושייה ואומץ לב" — ואמר שהנחה את מערכת הביטחון להיערך מול איומים פוטנציאליים. שר הביטחון ישראל כ"ץ הגדיר את האירוע "ניסיון פיגוע ג'יהאדיסטי". נתניהו עצמו הסתייג מהפרשנות המרחיקה: בראיון ל-CNN אמר שלא הייתה התרעה מוקדמת, ובהתייחסות נוספת אמר שמוקדם לקבוע אם איראן הייתה מעורבת. החקירה מתנהלת בסעודיה; החשד למניע לאומני מתחזק, אך נכון לסגירת הגיליון אין ודאות אם המפגע פעל לבדו.

הנשיא הרצוג שוחח עם ארבעת הנוסעים והודיע כי יביא את מעשיהם בפני הוועדה המייעצת לאות הנשיא לגבורה אזרחית. יום לאחר האירוע נפגש נתניהו עם גיבורי הטיסה והציע להם להשיא משואה ביום העצמאות. באותו מפגש, בתיעוד שהופץ ברשתות, אמר אחד הנוסעים לראש הממשלה "אני צופה בך הרבה", ונתניהו השיב "אני רואה בך אריה".

גם מחוץ לישראל קיבל האירוע ממדים. הקברניט ההודי הפך לגיבור לאומי בארצו, שם תיארו את מעשהו כמי ש"מנע 11.9". הנשיא טראמפ תיאר בפומבי, לאחר שיחה עם נתניהו, את הישראלי שמעולם לא הטיס מטוס ויישר אותו רגע לפני התרסקות. במקור ראשון דווח כי בעקבות האירוע קראו השרים סמוטריץ' ובן גביר לשינוי מדיניות, בעוד יו"ר האופוזיציה לפיד תקף את ראש הממשלה — שתי התגובות שהגדירו את יתר השבוע.

הציר המרכזי של השבוע בשיח הפוליטי לא היה תוכנית כלכלית או מצע, אלא השאלה מי ידע מה לפני ה-7 באוקטובר. ביום שני הודיע ראש השב"כ לשעבר רונן בר כי התריע בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו "באופן חסר תקדים" מפני אסון ממשמש ובא, כי נתניהו התעלם, וכי הוא עצמו יגיש נגדו תביעת דיבה. בר דרש לחשוף את המסמכים ואת לוח הפגישות של ראש הממשלה עם מערכת הביטחון בתקופה שקדמה לטבח.

נתניהו השיב בתצהיר ובטענות עובדתיות משלו: לפי גרסתו, בליל ה-7 באוקטובר קיים בר שיחות עם הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ועם ראש אמ"ן דאז אהרן חליוה, ובהן נדונו סימני ההתרעה — ובכל זאת בחר שלא להתקשר ולעדכן את ראש הממשלה, לא הקפיץ את כיתות הכוננות ולא פיזר את מסיבת הנובה.

ביום שלישי עלתה הפרשה שלב: פרסום ראשון של מוטי קסטל, שאומת לאחר מכן בשורת דיווחים, גילה כי נתניהו הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון שקל נגד עשרה עיתונאים וכלי תקשורת, בהם "הארץ", ידיעות אחרונות, ynet וחדשות 12, ועיתונאים שפרסמו כי קיבל התרעות מראשי מדינות ערב ימים ספורים לפני הטבח. בתביעה נטען כי בין תחילת ספטמבר 2023 ל-7 באוקטובר לא התקיימה שיחה או פגישה בינו לבין נשיא האמירויות בן זאיד או ראש המודיעין המצרי עבאס כאמל.

בשיח הימין נקשרה הפרשה לתזמון. מצע הטענות התפרסם 27 ימים לפני מועד הבחירות, 27 באוקטובר, ובפיד ימין חזרה שוב ושוב אותה שאלה: מדוע מי שטוען שהתריע לא הזעיק את הכוחות בעצמו. במגזין "השבוע" של ישראל היום הופיע תחקיר שבדק את "האזהרה" שבה מנופף נתניהו ואת מה שעמד מאחוריה. ההליך המשפטי כולו, משני כיווניו, צפוי להתנהל בעיצומה של מערכת הבחירות.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הורתה לדחות את המכרז לבניית 1,234 יחידות דיור באזור E1, שבין ירושלים למעלה אדומים. המכרז היה אמור להיסגר ב-19 באוקטובר, שמונה ימים בלבד לפני יום הבחירות, ולטענת היועמ"שית מועד כזה עלול להשפיע באופן אסור על תוצאות הבחירות. בהמשך גובשה נוסחה: הגשת ההצעות תתאפשר במועד, אך המעטפות ייפתחו רק אחרי 27 באוקטובר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' דרש לבטל את ההנחיה ולהותיר את המכרז במועדו. בתגובתו טען כי בהרב-מיארה "מתערבת בקמפיין הבחירות, ועובדת אצל איזנקוט" — בהתייחס להודעתו של גדי איזנקוט כי יעצור את הבנייה ב-E1. סמוטריץ' גם פנה לשופט סולברג בדרישה שלא לאפשר ליועמ"שית להתערב בבחירות.

ראש עיריית מעלה אדומים הגדיר את ההקפאה "מחטף פוליטי", וטען שמדובר בפרויקט שהתקדם שנים ושעיתויו נקבע בהליכי תכנון ולא בלוח הזמנים של מערכת בחירות. בערוץ 7 הובאה גם הטענה שאותה אמת מידה לא הופעלה בעבר על החלטות מדיניות שנקבעו בתקופות בחירות בממשלות קודמות.

בפיד ימין הפכה ההחלטה לאחד האייטמים הנפוצים בסוף השבוע, ונקשרה בטענה הרחבה יותר של מחנה הימין על מעמדה של היועמ"שית. נכון לסגירת הגיליון ההנחיה בתוקף, ופתיחת המעטפות נדחתה ליום שלאחר הבחירות.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן הציג בשבוע החולף את עיקרי המצע המדיני שלו: שתי מדינות לשני עמים כאופק, מניעת המשך הסיפוח, "מלחמה בטרור יהודי" ופינוי מאחזים וחוות בלתי חוקיות ביהודה ושומרון. לדבריו, אלה ארבעת העקרונות שעליהם ניתן להסכים עם גדי איזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, גם אם המדינה הפלסטינית אינה אפשרית בטווח המיידי.

במקביל, בביקור בקרב הציבור הבדואי בנגב, אמר גולן כי הוא חש כאב למול היישובים הבלתי מוכרים, מתח ביקורת על "מבצעי ההריסה" של מבנים בלתי חוקיים וטען שהם משרתים קמפיין בחירות, והתחייב להסדיר את הבנייה הבלתי חוקית וכן לפתור לרשויות הערביות את בעיות התכנון והבנייה.

הצמדת שתי ההתחייבויות היא מה שהצית את השיח בימין. בפיד ימין רוכזו שני הדיווחים זה לצד זה תחת הכותרת "מצא את ההבדלים": אותו מועמד שמבטיח לפנות התיישבות יהודית לא מוכרת ביהודה ושומרון מבטיח להסדיר בנייה בלתי חוקית בנגב. בערוץ 14 ובערוץ 7 דווחו שני הקווים בנפרד, ובישראל היום פורסמה תוכניתו ליהודה ושומרון שלפיה 80% מהמתיישבים יישארו במקומם.

בסרוגים דווח כי גולן אמר שאפשר לפנות חוות ומאחזים גם בשיתוף בנט — אמירה שהפכה בעצמה לאייטם קמפיין, משום שהיא ממקמת את סוגיית ההתיישבות במרכז השאלה מי יקים את הממשלה הבאה.

ערב לפני אירוע המטוס נפגשו ראש הממשלה נתניהו ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד בלשכת ראש הממשלה לתדריך ביטחוני, בעקבות בקשתו של לפיד וההצהרה של נתניהו כי "יש סימנים שלפני הבחירות אויבינו ינסו לתקוף אותנו". למחרת בבוקר, כשהתקבל אות החטיפה מטיסת פליי דובאי, הפכה אותה פגישה לזירת עימות.

לפיד מסר כי בתדריך "לא היה שום דבר שדומה לאירוע המטוס" והוסיף "לא דומה, לא מזכיר, אפילו לא ברמז". ראשי מחנה השינוי פרסמו הצהרה משותפת נדירה שלפיה "הציבור זכאי לדעת מה ידע נתניהו". רונן בר, מצדו, טען שהתריע לפני כשנה מפני אירוע מסוג זה.

נתניהו הסתייג מהכיוון שלקחה הפרשה. בראיון ל-CNN אמר במפורש שלא הייתה התרעה, ובמקביל אמר שמוקדם לקבוע אם איראן עמדה מאחורי ניסיון הפיגוע. במקור ראשון דווח כי בעוד לפיד תקף, השרים בן גביר וסמוטריץ' קראו לשינוי מדיניות בעקבות האירוע.

בשיח הימין נקראה ההתנהלות הזאת כבומרנג. מאות פוסטים בפיד ימין — בהם כמה מהנצפים בשבוע — עסקו בכך שבשעה שמשפחות עוד חיכו לידיעה על יקיריהן, יו"ר האופוזיציה עסק בקמפיין. פובליציסטים מהימין הצביעו על כך שהשאלה הציבורית התהפכה: במקום לבחון מה ידע ראש הממשלה, נבחנה תגובת האופוזיציה לאירוע ביטחוני בזמן אמת.

חודש לפני הבחירות התמקד חלק מהשיח הפנים-ימיני לא ביריב הפוליטי אלא בגוש עצמו. מפלגתו של עופר וינטר, "עם ישראל", עוברת את אחוז החסימה בחלק מהסקרים ונותרת מתחתיו באחרים, ולכן הפכה למשוואה שמכריעה כמה מנדטים יתבזבזו.

בישראל היום דווח כי בכיר בליכוד אמר שנתניהו "החליט ללכת על הראש של וינטר" במטרה להקטין את מפלגתו מתחת לאחוז החסימה ולמנוע בזבוז קולות ימין; בהמשך דווח באותו עיתון כי גורמים בליכוד מודים שהקמפיין נגד וינטר נכשל וכי צריך "לחשב מסלול מחדש". בערוץ 7 הוצגה הטענה הנגדית מתוך הימין: "וינטר שורף קולות למחנה".

בפיד ימין הופיעו בתחילת החלון כמה מהפוסטים החריפים בנושא, ובהם קריאות שיפרוש כדי לא לסכן את הגוש. בבסיס הטיעון עומדת חשבונאות פשוטה: מפלגה שתיעצר בשבריר אחוז מתחת לחסימה מוציאה מהמשחק את כל הקולות שהצביעו לה.

לצד זה נמשכה מערכה פנימית על הרשימות עצמן. ועדת החוקה של הליכוד אישרה את מתווה השריונים של נתניהו, ובמקביל התנהל עימות פומבי בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לוינטר על מצב ההכרעה בעזה. ארבע הדילמות שעשויות לשנות את מפת הגושים, כפי שנסקרו בישראל היום, כולן נמצאות בטווח של פחות מאחוז.

בית המשפט העליון דן בהרכב מורחב בבקשות הפסילה של מועמדים ומפלגות ערביות לכנסת ה-26, ובמרכזן מועמדותו של סאמי אבו שחאדה. ועדת הבחירות המרכזית פסלה אותו קודם לכן ברוב של 31 תומכים מול 4 מתנגדים, והיועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה הודיעו לעליון כי יש לאשר את הפסילה, בנימוק של תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל.

ביום חמישי דווח כי בהרכב התגבש רוב לפסילה. נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית פתח את הדיון באמירה כי "כוח הפסילה הוא חרב פיפיות", ובהמשך הועברה לאבו שחאדה המלצה דרמטית: להודיע בעצמו על הסרת מועמדותו, כדי לייתר הכרעה שיפוטית. לפי הדיווחים הייתה הסכמה בין השופטים שהדברים שכתב היו פוגעניים ומסיתים.

באותו יום עצמו עלתה גם סוגיית הדברים שבגינם נדונה הפסילה. בפיד ימין הופץ ציטוט של עו"ד כנרת בראשי על עמדת השופטת דפנה ברק-ארז בדיון, שלפיה נקודת המוצא היא שמדובר במאמר מזעזע, והשאלה היא כיצד הדבר מגביל את הזכות לבחור ולהיבחר.

במקור ראשון דווח כי בג"ץ ידון גם בעניינם של ופא כסיף ושל רשימות נוספות. ההכרעה נדרשת בלוח זמנים צפוף: רשימות הכנסת ננעלות הרבה לפני יום הבחירות ב-27 באוקטובר, וכל שינוי בהרכב הרשימות חייב להתקבל לפני כן.

סנגוריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקשו לזמן את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט לעדות הגנה בתיק 4000, עוד לפני הבחירות. מנדלבליט פנה לבית המשפט בבקשה להעיד רק בנובמבר או בדצמבר, כלומר אחרי הבחירות, בטענה לעומס אקדמי.

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים רבקה פרידמן-פלדמן דחתה את הבקשה. העדות נקבעה להחל מ-11 באוקטובר, 16 ימים לפני יום הבחירות. בערוץ 7 פורסמו השאלות המרכזיות שמנדלבליט יידרש להשיב עליהן, ובראשן האם אישר את פעולות החקירה נגד נתניהו, ואילו פעולות בוצעו ללא אישורו וללא ידיעתו.

הדיון הזה נוסף לשורת עדויות הגנה שכבר נשמעו בתיק ועוררו שיח בימין, בהן עדויות שעסקו בתיעוד החקירות ובשאלה אם היה בסיס לחשד לשוחב. בפיד ימין הופץ בפתח החלון דיווח על דברי פרופ' משה כהן-אליה לקראת העדות, שבו טען כי מנדלבליט "ידע לאן ללכת" ויידרש כעת לשלם על כך מחיר.

ההשלכה המעשית פשוטה: אחת מעדויות ההגנה המשמעותיות בתיק תישמע בשבועיים שבהם מתנהלת מערכת הבחירות בשיאה, מול אולם מלא כתבים.

מפלגת הדמוקרטים הגישה עתירה לבג"ץ נגד ראש השב"כ דוד זיני ונגד הממשלה, בדרישה להעניק אבטחה לאלתר ליו"ר המפלגה יאיר גולן. העתירה הוגשה לאחר אולטימטום שנשלח לזיני, ולאחר שהמועד שנקבע בו חלף בלי החלטה.

בעתירה נטען כי משטרת ישראל העלתה את רמת הסיכון המיוחסת לגולן לרמה 4 מתוך 6 — אותה רמה שיוחסה לח"כ גדי איזנקוט — אך מבין המועמדים באותה רמת סיכון רק לגולן לא אושרה אבטחה. עוד נכתב בה כי גולן חשוף ל"עשרות איומי רצח קונקרטיים ומפורשים", וכי "פגיעה במועמד בשל עמדותיו הפוליטיות, בתקופת בחירות, היא פגיעה בהליך הבחירות עצמו". בישראל היום דווח על נוסח האיומים, ובהם "חבל תלייה" ו"כדור בראש".

בית המשפט לא הוציא צו ארעי, אך הורה לראש השב"כ לשקול מיידית את אבטחתו של גולן בשל רמת האיום. בערוץ 7 ובסרוגים דווחו שלבי ההליך, מהאולטימטום ועד העתירה.

במקביל התנהלה מערכה ציבורית סביב דמותו של ראש השב"כ עצמו: גולן ומפלגתו תקפו את זיני בטענה שהוא "מתנער מחובתו בחוק", ובימין נטען מנגד שמדובר בשימוש בהליך משפטי כקלף קמפיין. נכון לסגירת הגיליון ההחלטה בעניין האבטחה טרם פורסמה.

העיתונאי רביב דרוקר נחקר ביום שני באגף התנועה של משטרת ישראל, בחשד לעבירת תנועה. החשד נסמך על קטע שפורסם ב-23 בספטמבר במסגרת תחקיר בתוכניתו, ובו הוא נראה נוהג כשהוא מחזיק ומשתמש לכאורה בטלפון נייד.

העבירה המיוחסת לו היא לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, האוסרת באופן מוחלט על נהג לאחוז בטלפון נייד בזמן שהרכב בתנועה. בערוץ 14 פורסם הדיווח הראשון על החקירה; בישראל היום פורסמו התיעוד שהוביל אליה והעונש המקסימלי הקבוע בחוק. אחת התלונות הוגשה על ידי עו"ד אילן בומבך מטעם הליכוד, בשם מרשו.

בפיד ימין הוצגה החקירה כסגירת מעגל: עיתונאי ששידר את התיעוד בעצמו, בגאוותנות, מצא את עצמו נחקר על אותו תיעוד. מנגד נשמעה בתקשורת הטענה שההחלטה לחקור נועדה להרתיע עיתונאים.

מעבר לחומרת העבירה, שהיא עבירת תנועה רגילה, האייטם תפס מקום בשיח משום שהוא נגע בשאלת האמת מידה: מי נחקר על מה, ובאיזו מהירות. נכון לסגירת הגיליון לא הוגש כתב אישום, והחקירה בעיצומה.

ביום חמישי התיר בית המשפט העליון לפרסם את שמו של קצין המודיעין של אוגדת עזה ב-7 באוקטובר: סא"ל אריה עמידרור. צו איסור הפרסום הוסר לאחר מאבק משפטי, בנימוק שקיים אינטרס ציבורי מובהק בפרסום — בשל תפקידו בעת המתקפה ובשל הכוונה להדיחו מהצבא בעקבות טענות לכשל מקצועי.

עמידרור נחשב למי שדחה בתוקף את תרחיש הפשיטה של חמאס, תוכנית "חומת יריחו", שהתממשה כמעט במלואה בבוקר הטבח. לפי הדיווחים, חיילת מיחידה 8200 באמ"ן התריעה בפניו לאורך תקופה שהיא מזהה מוכנות לפשיטה אצל חמאס ושמדובר בתוכנית מבצעית שעלולה לצאת לפועל, והוא השיב לה שמדובר ב"תרחיש דמיוני לחלוטין".

בערוץ 7 ובכלי תקשורת נוספים פורסם הדיווח במלואו עם הסרת הצו. בפיד ימין הפרסום נקשר מיד לפרשת ההתרעות שהתנהלה באותם ימים: בעוד הדיון הציבורי התמקד בשאלה מה ידע ראש הממשלה, הוסר הצו דווקא מעל שמו של קצין המודיעין שבידיו הייתה ההתרעה הטקטית הקרובה ביותר לגדר.

מהלך ההדחה מהצבא, שעמד בבסיס ההחלטה לאפשר את הפרסום, טרם הושלם נכון לסגירת הגיליון.

ביום שני פרסם השב"כ תלונה חריגה לצנזור הצבאי הראשי נגד חדשות 12, בדרישה למצות עם הערוץ את הדין בגין מה שהוגדר "עבירת צנזורה חמורה". הרקע: הערוץ חשף את הביקור החשאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו באיחוד האמירויות בשעה 21:38, בזמן שמטוסו היה עוד רחוק מגבולות ישראל. המטוס נחת ב-22:27 — 49 דקות לאחר הפרסום.

לפי התלונה, "פרסום הביקור בשלב בו הוא פורסם גרם לסיכון לביטחונו של ראש הממשלה, למבצע ולכוחות בשטח", וחשף מידע על אופן הפעולה של מערך האבטחה באופן שמסכן מבצעים עתידיים. לצד זה הוגשה חוות דעת של המוסד, שלפיה ההדלפה היוותה איום ביטחוני חמור על ראש הממשלה ועל המשלחת. בערוץ 14 פורסם בהמשך כי גורם בכיר בערוץ העביר את הידיעה לצנזורה הצבאית וביקש אישור לפרסמה — והצנזורה פסלה אותה.

בתגובת חדשות 12 נטען שהידיעה לא שודרה בפתיחת המהדורה אלא לקראת השעה 22:00, שלטענתם לא הייתה סכנת חיים, ושמדובר בידיעה פוליטית בעיתוי דרמטי ולא בעניין שבתחום הצנזורה הצבאית. בישראל היום נחשף גם מי טס עם ראש הממשלה: ראש המוסד, ראש המל"ל, המזכיר הצבאי והיועץ המדיני, וכן רעייתו.

הפרשה הייתה הנושא המרכזי שעלה ב"הפטריוטים" בערוץ 14 באותו שבוע, שם נטען שהאירוע "עובר בשקט" בכלי התקשורת האחרים. בערוץ 7 ובסרוגים דווח על התלונה המשותפת של לשכת ראש הממשלה ושל השב"כ. נכון לסגירת הגיליון לא פורסמה החלטה של הצנזור בעניין.

תחקיר של ישי פרידמן בערוץ 14 קשר בין חברה בבעלות משה רדמן — ממובילי המחאה נגד הממשלה וכיום מועמד מפלגת הדמוקרטים לכנסת — לבין עמודי רשת אנונימיים שפעלו נגד הימין. לפי התחקיר, העמודים החלו לפעול ב-8 באוקטובר 2023, יום אחד בלבד אחרי הטבח, והם מקושרים לחברה בשם MR D. Labs שבבעלותו.

על פי הפרסום, הקמפיין כלל אלפי סרטונים, ציוצים וכרזות שקידמו מסרים פוליטיים לאורך המלחמה, ותקפו את הממשלה, את ההתיישבות ביהודה ושומרון, רבנים ועיתונאים המזוהים עם הימין, בהם עמית סגל. סגל עצמו תקף בחריפות את הפרסום.

רדמן לא הכחיש את עצם הפעילות. בתגובתו כתב שפעל במקביל לסיוע בהקמת חמ"ל אזרחי וגם לקידום תוכן ביקורתי נגד הממשלה בעזרת חשבונות רשת שונים. בהמשך השבוע דווח כי זומן לחקירה, ובתגובתו טען שמדובר ב"חקירה פוליטית".

בפיד ימין היה זה אחד הנושאים הנפוצים בסוף השבוע, והנקודה שחזרה בו שוב ושוב היא התזמון: בזמן שמשפחות חיפשו את יקיריהן הנעדרים, נפתחו העמודים. הפרשה נותרה פתוחה — היקף הפעילות ומידת הקישור בין החברה לכל אחד מהעמודים טרם נקבעו בהליך מוסמך.

בראיון ששודר בערוץ 13 אמרה שורדת השבי יוכבד ליפשיץ כי נתניהו לא החזיר חטופים וכי "מרים אדלסון קנתה אותנו מטראמפ". בתגובה כתב איציק בונצל, מועמד הליכוד ואב שכול, דברים קשים נגדה, ובהם "הלוואי והייתה דרך להחזיר אותך לידי חמאס".

הדברים עוררו סערה. בונצל התנצל בפומבי — "כתבתי בסערת רגשות" — והבהיר שההתנצלות היא על הפנייה האישית אליה, אך שהוא עומד מאחורי הביקורת על עצם הטענה בנוגע לאופן שבו שוחררו החטופים. בערוץ 7 הוסיף כי התנצל, ולדבריו דבריה של ליפשיץ בלתי נסלחים. בנה, עמרי ליפשיץ, מסר שבונצל לא התקשר להתנצל.

ההמשך עבר לאולפן. מיכאל האוזר טוב, הכתב הפוליטי של "הארץ", כתב בהתייחסות לפרשה שהורים שכולים "משוסים בחטופים שחזרו מהגיהינום". כשעלה לשידור אצל יותם זמרי ונעם פתחי התפתח עימות חריף סביב אותו ניסוח, שדווח בסרוגים. האוזר טוב הבהיר שאין לו בעיה עם סגנונו של בונצל אלא עם אותו ביטוי.

בפיד ימין רוכזו שתי האמירות זו מול זו — זו של ליפשיץ וזו של בונצל — תחת השאלה מדוע האחת נדונה כסערה והשנייה לא. שני הצדדים בפרשה הם מי שאיבדו את יקיריהם או שרדו את השבי, וזה מה שהפך אותה לאירוע הציבורי החריף ביותר בשבוע מחוץ לאירוע המטוס.

ביקורו החשאי של ראש הממשלה נתניהו באיחוד האמירויות, שנחשף בסוף השבוע, היה למעשה כינוס אזורי רחב. לפי הדיווחים נכחו בו נציגים מעשר מדינות: ישראל, איחוד האמירויות, סעודיה, ארצות הברית, מצרים, מרוקו, עומאן, כווית, בחריין ולוב. את ראש הממשלה ליוו ראשי מערכת הביטחון — ראש המוסד, ראש המל"ל, המזכיר הצבאי והיועץ המדיני.

הדיון התמקד, לפי הפרסומים, בדרכים מעשיות לבלימת שלוחותיה של איראן במזרח התיכון, ובדגש מיוחד על ארגון הטרור החות'י בתימן. במהלך השיחות שמעו הנוכחים על נכונותה של ישראל לספק למדינות האזור מערכות הגנה אוויריות מתקדמות, בדומה לסיוע שהוענק לאיחוד האמירויות.

בישראל היום דווח קודם לכן על פגישה סודית של צבאות ישראל, ארצות הברית ומדינות המפרץ, ובהמשך פורסם הרכב המשלחות והמדינות שנכחו. הפרשנות שעלתה בערוץ 14 — ובפרט בתוכנית "הפטריוטים" — הדגישה את ההיפוך: הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו הליבה של השיח האזורי, והאיום האיראני והתפיסה הטורקית הם שמייצרים את הברית.

הביקור עצמו הפך בהמשך לסיפור אחר לגמרי, אחרי שחדשות 12 פרסמו אותו בזמן שמטוס ראש הממשלה היה עוד באוויר — פרשה שנדונה במדור המדיה בגיליון זה.

נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק לווה בנטישת אולם מתוקשרת: נציגי עשרות מדינות קמו ויצאו עם עלייתו לדוכן. נתניהו פתח באמירה "אם יש כאן עוד פחדנים שלא עזבו עדיין, בבקשה עשו זאת עכשיו", והוסיף שישראל הגנה על רבות מהמדינות שנציגיהן יצאו. חלק מהנציגים חזרו לאולם במהלך הנאום.

במקור ראשון פורסם הנאום במלואו: נתניהו נופף בביפר, עקץ את מקרון, תקף את קטאר והתייחס לנשיא טורקיה ארדואן. הנאום הושמע גם ברמקולים שהוצבו ברצועת עזה, בפנייה בעברית לחטופים.

בימים שלאחר מכן עבר מרכז הכובד של הדיון לנתוני החשיפה. פרופ' משה כהן-אליה פרסם ניתוח שלפיו הנאום צבר למעלה מ-91 מיליון צפיות — נתון שהוא תיאר כ"אפקט סטרייסנד": דווקא הניסיון המתוקשר להחרים את הנאום הפך אותו לנאום שאי אפשר היה להתעלם ממנו. לפי אותו ניתוח, נאומו של נשיא אוקראינה זלנסקי צבר 2.6 מיליון צפיות באותה עצרת.

בפיד ימין היה הפוסט על נתוני החשיפה הפוסט הנצפה והמשותף ביותר בכל החלון. בישראל היום פורסמה דווקא הזווית ההפוכה — נאום "ללא כתובת", מול עולם שספק אם הקשיב. שני הקריאות התבססו על אותו אירוע ועל אותה עצרת.

בראיון לרשת פוקס ניוז אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל מסרה לבריטים מידע מודיעיני שלפיו עומד להתרחש פיגוע בחסות איראן, וכי "כמעט למחרת הם הטילו עלינו סנקציות". הדברים התפרסמו בישראל היום ובכלי תקשורת נוספים, ונקשרו לפיגוע שסוכל בבריטניה נגד בסיס של חיל האוויר הבריטי.

בבריטניה עצמה נאמר כי קיימות "אינדיקציות חזקות" לכך שלאיראן היה תפקיד במזימה. נתניהו הוסיף שיגיעו לשורש העניין — אם היו למפגע שותפים ואם איראן עמדה מאחוריו — ושלהערכתו הדבר ייוודע בקרוב.

זו אינה הפעם הראשונה שהמהלך הבריטי נדון בהקשר הזה. בישראל היום פורסם בעבר כי סוכנות הביון הבריטית והשגריר בישראל הזהירו מפני הטלת הסנקציות. בפיד ימין הוצגה הסתירה הזו כתמצית היחס האירופי: שיתוף פעולה מודיעיני בכיוון אחד, וצעדים עוינים בכיוון השני.

באותו ראיון התייחס נתניהו גם לניסיון חטיפת המטוס, ואמר שמוקדם לקבוע אם איראן הייתה מעורבת בו. שתי הסוגיות — הפיגוע שסוכל בבריטניה וניסיון החטיפה בשמי סעודיה — נבדקות בנפרד, ונכון לסגירת הגיליון לא פורסם קישור רשמי ביניהן.

ב-22 בספטמבר נכנס לתוקף צו הולנדי האוסר יבוא, רכישה ומכירה של מוצרים שמקורם בהתיישבות הישראלית באזורים שהולנד מגדירה כשטחים כבושים — יהודה ושומרון, ובכלל זה מזרח ירושלים, וכן רמת הגולן. ממשלת הולנד הסבירה את הצו ב"חובה לפי המשפט הבינלאומי".

בתגובה הורה שר החוץ גדעון סער לדיפלומטים ההולנדים הפועלים ברמאללה להשיב את התיעוד הדיפלומטי שהונפק להם על ידי ישראל בתוך שבוע. בתום התקופה יפקעו החסינויות והזכויות שהוענקו להם במסגרת זו. במקור ראשון דווחה גם תגובת הולנד, שהביעה צער על "ההחלטה המיותרת".

המשמעות המעשית היא שנציגים הולנדים שפעלו מול הרשות הפלסטינית בחסות מסמכים ישראליים יאבדו את ההקלות שאיפשרו להם את התנועה והחסינות. בשיח הימין הוצג הצעד כתקדים: לראשונה נקבעה תגובה ישראלית ישירה וממוקדת לצעד חרם אירופי, במקום הסתפקות בגינוי.

במקביל פרסם משרד החוץ אזהרה חריגה לישראלים הטסים להולנד בעקבות דיווחים על בדיקות פוגעניות בשדה התעופה. בפיד ימין הופץ הדיווח בפתח החלון, יחד עם הדגשה שההחלטה התקבלה מול מדינה שנחשבה שנים לאחת הידידותיות באירופה.

יש אירועים שמסבירים מדינה טוב יותר מכל מצע מפלגה, ואירוע המטוס היה אחד מהם. בגובה 34 אלף רגל, בתוך פחות מדקה, הצטמצמה מדינת ישראל לארבעה אנשים בחולצות מקומטות שלא היה להם מצנח, לא נשק ולא הכשרה. אחד מהם משך את ההגאים אחורה כי זכר סדרה טלוויזיונית. אחר חבש את הקברניט המדמם. שניים קשרו מפגע. זה הכול. זו הייתה כל מערכת הביטחון שהייתה זמינה באותו רגע.

מה שקרה שם אינו גבורה מופשטת. זו תכונה מאוד ספציפית: ההנחה שאם אף אחד לא יעשה את זה, אני אעשה. אותה הנחה בדיוק היא שהניעה את מי שרץ לעוטף בבוקר השבעה באוקטובר עם אקדח ביד, והיא שחסרה באופן זועק במקומות שבהם הייתה אמורה להיות — בחדרים שבהם יושבים אנשים שקיבלו דרגות, רכב צמוד ואחריות בכתב.

ולכן הדבר המטריד בשבוע הזה אינו המפגע העומאני. הוא זר, הוא עשה את מה שאויב עושה. הדבר המטריד הוא המהירות שבה האירוע תורגם בתוך שעות לכלי פוליטי: מי הוזהר, מי לא עדכן, מי ניצל, מי הסתיר. בעוד הנוסעים עוד היו בטבוק, בשטח של מדינה שאין לנו איתה יחסים, השיח בארץ כבר עבר לשאלה את מי זה משרת.

יש בזה עיוות שראוי לקרוא לו בשמו. עם שמסוגל לנטרל מפגע מאומן בתוך תא טייס דוהר הוא עם חזק. מי שמתעקש להסביר לו מיד שזה בעצם לא הישג, או שמישהו הרוויח מזה — לא מבקר את הממשלה, הוא מבקר את תחושת המסוגלות. וזה ההפרש הגדול: ממשלות מתחלפות כל כמה שנים, ותחושת מסוגלות לאומית נבנית בעשורים ונשחקת בשבועות.

הנשיא הרצוג יביא את ארבעת הנוסעים בפני הוועדה לאות גבורה אזרחית, וראש הממשלה הציע להם להשיא משואה. שני הדברים נכונים וראויים. אבל התשואה האמיתית שחייבים להם היא אחרת: שהמדינה תתנהג כמו האנשים האלה. שתניח שאם היא לא תעשה את מה שצריך, אף אחד לא יעשה את זה בשבילה — לא באו"ם, לא בלונדון, ולא ברמקול של אולפן.

נניח, לרגע, שכל הטענות נכונות. נניח שרונן בר אכן התריע בפני ראש הממשלה "באופן חסר תקדים" מפני אסון ממשמש ובא. נניח שהמידע עבר, שהתקיימו שיחות בליל השישי לאוקטובר, שסימני ההתרעה הצטברו על שולחנות. אם כך — נותרת שאלה אחת שאי אפשר לעקוף אותה, והיא לא מופנית אל ראש הממשלה: מדוע מי שהחזיק בהתרעה לא הפעיל את הכלים שהיו בידיו שלו.

ראש השב"כ אינו פרשן. הוא ראש ארגון עם סמכויות מבצעיות. מי שסבור שעומד להתרחש אסון יכול להעיר את כיתות הכוננות, לפזר מסיבה של אלפי צעירים קילומטרים מהגדר, להקפיץ כוחות. אם ההתרעה הייתה מוחזקת ואף אחד מהצעדים האלה לא נעשה, אז הטענה "עדכנתי וראש הממשלה התעלם" אינה כתב הגנה — היא כתב אישום עצמי. זו, בדיוק, הנקודה שחזרה השבוע שוב ושוב בשיח הימין, ובצדק.

וכאן נכנסת אמת המידה הכפולה. כשהתפרסמו השבוע התוצאות של אותה שרשרת — הסרת צו איסור הפרסום מעל שמו של קצין מודיעין האוגדה, שדחה את תרחיש "חומת יריחו" וכינה אותו "תרחיש דמיוני לחלוטין" — הדבר לא פתח מהדורות. ההתרעה הטקטית הקרובה ביותר לגדר, זו שבאה מחיילת ב-8200 ונדחתה, היא ככל הנראה השורה החשובה ביותר שהתפרסמה השבוע. היא פורסמה והלכה.

במקום זה, מרכז הבמה ניתן לתביעת דיבה של 2.6 מיליון שקל ולתביעה נגדית. הכל יתנהל באולמות, בעיצומה של מערכת בחירות, וזה כנראה בלתי נמנע. אבל ראוי לומר בפה מלא: בירור אחריות אינו הליך דיבה. אפשר לנצח בתביעה ולהפסיד בבירור, ואפשר להפסיד בתביעה ולהיות צודק לגמרי לגבי מה שקרה באותו בוקר.

הציבור, מכל מקום, אינו מתבלבל. הוא שומע את הטענה "התרעתי" ושואל את הדבר הפשוט ביותר: ואם התרעת — למה הבנים שלנו נשארו במיטות עד תשע.

ב-29 בספטמבר 2025 הציגו הנשיא דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן את תוכנית 20 הנקודות לסיום המלחמה בעזה, במסיבת עיתונאים שטראמפ כינה "יום היסטורי לשלום". התוכנית כללה סיום לחימה מיידי אם שני הצדדים יקבלו אותה, השבת כל החטופים בתוך 72 שעות מרגע קבלתה על ידי ישראל, פירוק תשתיות הטרור בפיקוח גורמים עצמאיים, והוצאת חמאס מניהול הרצועה. שנה לאחר מכן, בשבוע המקביל, נדונה שאלת החטופים לא באולם הבית הלבן אלא באולפנים — בסערה סביב דבריה של שורדת שבי.