סרטם של יובל אברהם ורחל שור, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה וקיבל מחיאות כפיים באורך שיא, מציג עדויות של 24 משרתי יחידה 8200 ומאשים את צה״ל בהריגה מכוונת של אזרחים. הרמטכ״ל אייל זמיר הגדיר את הסרט ״עלילת דם״, הנחה את הפצ״ר לבחון פעולות משפטיות והורה לבדוק חשד להדלפת חומר מסווג. שר התרבות פנה לרשות האוכלוסין ולשב״כ.
הסכם ההגנה המשותף שנחתם באוגוסט בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן נקלע למשבר: השתיים העבירו לריאד מסרים שלפיהם לא ישתתפו במערכה נגד החות׳ים, למרות התגברות המתקפות בשטח סעודיה. אחד הנימוקים שהוצגו הוא שהברית טרם אושררה.
ג׳ארד קושנר אמר כי הממשל ניצל את הבידוד הבינלאומי שנגרם לישראל בעקבות התקיפה בקטאר כדי ללחוץ עליה להסכים למתווה. בליכוד השיבו כי דווקא ההחלטה להיכנס לעיר עזה ולתקוף את בכירי חמאס בדוחא, יחד עם לחץ טראמפ, היא שהביאה את חמאס להסיר דרישות.
בעקבות סערת ״נז״א״ נאספו ביחידה 8200 חתימות על עצומה הדורשת לבדוק אם בין עשרים וארבעת המרואיינים בסרט אכן נמצאים משרתי היחידה. הבדיקה משתלבת בהנחיית הרמטכ״ל לבחון את היבטי ביטחון המידע ואת האפשרות שהודלפו חומרים מסווגים.
ארגון ״זולת״ יחד עם משה יעלון ועומר בר-לב הגישו לוועדת הבחירות בקשה לפסול את בצלאל סמוטריץ׳, משה פייגלין וצבי סוכות ואת רשימתם המשותפת, בעילות של שלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה והסתה לגזענות. פייגלין הגיב כי הוא מבקש להודות לעותרים.
לאחר סערה ציבורית התנצל ״הניו יורק טיימס״ והסיר ניסוח מקומם שנגע לקורבנות הטבח ב-7 באוקטובר. ההתנצלות פורסמה ימים אחדים לאחר שראה אור מחקר של אוניברסיטת ייל המתעד הטיה שיטתית בסיקור המלחמה בעיתון.
הסרט התיעודי ״נז״א״ — ראשי תיבות של ״נזק אגבי״, ובשמו הלועזי NAZA — הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-83 ב-10 בספטמבר, וזכה שם בפרס חבר השופטים בתחרות הראשית. את הסרט יצרו יובל אברהם ורחל שור, יוצרי ״אין ארץ אחרת״ שזכה באוסקר, בליווי המפיק הבריטי ג׳ונתן גלייזר. לפי התקציר הרשמי, הסרט מבקש לחשוף את מה שהוא מכנה ״המערכות שמאחורי ההרג ההמוני המחושב״ של פלסטינים בעזה מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, והוא בנוי על עדויותיהם של 24 חיילים וחיילות ששירתו ביחידת המודיעין 8200, רובם מוצללים ובלי שם ובלי תפקיד. בתום ההקרנה קיבל הסרט מחיאות כפיים שנמשכו כ-24 וחצי דקות — שיא בתולדות הפסטיבל.
הסערה בישראל פרצה במלוא עוזה עם צאת חג ראש השנה. ברשתות החברתיות עלה גל מחאה רחב סביב הטענה המרכזית בפרומו של הסרט, שלפיה צה״ל אישר תקיפה שבה היו צפויים להיהרג 500 אזרחים. דובר צה״ל, תת-אלוף אפי דפרין, השיב כי מדובר בטענה שקרית, ובהודעה שפרסם ב-14 בספטמבר כתב כי ״הסרט עוד לא פורסם במלואו, אך ממה שניתן לראות בפרומו מוצגות בו שורה של טענות קשות ושקריות ביחס לצה״ל ולמשרתיו״, וכי חלק מהטענות מוצגות באופן מעוות ומנותק מהמציאות בשטח. דפרין הזמין את היוצרים לאפשר לנציגי צה״ל לצפות בסרט המלא, כדי שאפשר יהיה להתייחס עניינית לכל טענה וטענה.
באותו יום עלתה תגובת הצבא מדרגה. הרמטכ״ל רב-אלוף אייל זמיר קיים התייעצות בנושא וקבע כי הסרט ״מבוסס על עלילות דם, עיוות מכוון של המציאות והאשמות שקריות וחמורות נגד חיילי צה״ל ומפקדיו״. לדבריו, ״זהו מהלך נגד מדינת ישראל, ולא רק נגד צה״ל״, והוא מאמץ את הנרטיבים של שונאי ישראל ומבקש להציג את הצבא כמי שפועל במכוון שלא כדין. זמיר הגדיר את הסרט ניסיון מסוכן לשלול מישראל את הלגיטימציה להגן על עצמה מפני אויביה הקשים ביותר.
בסיום ההתייעצות הנחה הרמטכ״ל על שורת צעדים. הראשון — הקמת צוות רב-ארגוני ורב-תחומי בהובלת ראש אגף התכנון, שיגבש דרכי פעולה וכלים להתמודדות עם טענות שקריות נגד הצבא ומשרתיו. השני — הנחיה לפרקליט הצבאי הראשי לבחון ולקדם פעולות משפטיות אפשריות ביחס לסרט ולמעורבים בו. השלישי — בדיקה של היבטי ביטחון המידע והאפשרות שחומרים מסווגים הודלפו לצורך הפקת הסרט. במקביל דווח כי ביחידה 8200 נאספו חתימות על עצומה הדורשת לבדוק אם בין המרואיינים בסרט אכן נמצאים משרתי היחידה.
הזירה הפוליטית נעה במהירות דומה. שר התרבות והספורט מיקי זוהר פנה לרשות האוכלוסין וההגירה ולמשרד הפנים בבקשה לבחון שלילת אזרחות לשני היוצרים, ובהמשך שיגר מכתב לראש השב״כ דוד זיני ובו דרישה לבדוק מהו מקור המידע והחומרים הביטחוניים ששימשו להפקת הסרט וכיצד הגיעו לידי היוצרים. משפטנים הבהירו כי שלילת אזרחות היא צעד חריג במשפט הישראלי, שננקט בעיקר על רקע פעילות טרור, ושאין תקדים לשלילתה בשל יצירה קולנועית.
מעבר לצבא ולשרים, הפרשה הפכה בתוך ימים לציר מרכזי במערכת הבחירות. בליכוד קראו ליו״ר ״ישר״ גדי איזנקוט לבטל את הסכם העודפים עם ״הדמוקרטים״, בטענה שחברי הרשימה העניקו גיבוי ליוצרים, ודרשו ממנו להרחיק מרשימתו מועמד שנקשר בעבר לתמיכה ביצירתם הקודמת. איזנקוט עצמו נמנע ימים אחדים מהתבטאות פומבית חד-משמעית בנושא, ומצב זה הפך בעצמו לנושא הקמפיין של הליכוד מולו.
המחלוקת על הסרט חשפה גם פער מוכר בשאלת אמות המידה. בשיח הימין הודגש כי אותם גורמים שתבעו ברגיל להוקיע כל אמירה שעלולה לפגוע בלכידות, נמנעו הפעם מגינוי מפורש בטענה של חופש יצירה — ואילו בפרשיות מקבילות במחנה הימין הופעלה תביעה מיידית לגינוי ולסנקציות. עד לסגירת הגיליון לא פורסם הסרט במלואו לציבור הישראלי, וצה״ל לא קיבל אפשרות לצפות בו — כך שהעימות מתנהל, לעת עתה, על בסיס הפרומו וההצהרות בלבד.
בפגישה בצפון נאמר, לטענת המשתתפים, כי רע״ם תיכלל בממשלה בראשות איזנקוט. ב״ישר״ הכחישו וכינו זאת ״שקר וכזב״, והפיצו תיעוד מהמפגש.
ראשי רשויות בדואיות בצפון הארץ שנפגשו עם יו״ר מפלגת ״ישר״ גדי איזנקוט מסרו כי בפגישה אמר להם שיפעל לצרף את רע״ם לממשלה שיקים. ראש המועצה המקומית טובא-זנגרייה, שנכח בפגישה, מסר כי איזנקוט הבהיר שלא יכניס לממשלתו את בצלאל סמוטריץ׳ ואת איתמר בן גביר, וכי מתנהלים מגעים מול רע״ם והוא יפעל לצרפה.
מ״ישר״ נמסר בתגובה כי מדובר ב״שקר וכזב״, וכי הדברים לא נאמרו — גם לא ברמז. במפלגה הוסיפו כי השתתפות בקואליציה תתאפשר רק עם מפלגות שעומדות בשלושה עקרונות יסוד: הכרה בערכי מגילת העצמאות, הכרה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושירות לכולם, וכי מפלגה שאינה מכירה בחמאס כארגון טרור שיש להשמידו לא תהיה חלק מממשלה בראשותם. בהמשך פרסמה המפלגה תיעוד מהמפגש כדי לתמוך בגרסתה, ומשתתף נוסף בפגישה הציג תמונה מורכבת יותר ואמר כי לא שמע מפי איזנקוט הצהרה מפורשת על כוונה להרכיב קואליציה עם רע״ם.
הפרשה נחתה על מערכת בחירות שבה שאלת התמיכה החיצונית של המפלגות הערביות בגוש המתחרה היא ציר מרכזי. בליכוד ובמפלגות הימין הצביעו על כך שגם הסכם העודפים של ״ישר״ עם ״הדמוקרטים״ מקרב את איזנקוט לשותפים שאותם הוא מצהיר שלא יצרף, וכי עמימות בשאלת רע״ם היא בחירה מכוונת ולא פליטת פה.
יו״ר רע״ם מנסור עבאס, מצדו, פנה בימים האחרונים לציבור הערבי בקריאה להשיג שבעה מנדטים, בטענה שמספר זה יספק ״רשת ביטחון משלימה״ לממשלה הבאה. הצירוף בין הקריאה הזאת לבין הדיווח על הפגישה בצפון הוא שהפך את האירוע לנושא המרכזי בשיח הפוליטי באמצע השבוע.
מפלגת ״עמך ישראל״ תמליץ על נתניהו, אך מתנה את הכניסה לקואליציה בהעברת חוק שירות עוד לפני ההשבעה. בליכוד ראו בכך סכנה לגוש.
מפלגת ״עמך ישראל״, בראשות עופר וינטר וכשיוסף חדאד במקום השני, חזרה והבהירה השבוע את התנאי שהציבה להשתתפות בממשלה הבאה: חוק שירות שיחייב את כלל הצעירים לשרת ולתרום, שיעבור עוד לפני השבעת הממשלה. וינטר הדגיש כי אין מדובר בהבטחה, בסעיף בהסכם קואליציוני או בהתחייבות ל״אחרי שנקים ממשלה״.
חדאד חידד את העמדה בראיון בערוץ 14 ואמר כי המפלגה תיתן את האצבע ה-61 לממשלת ימין רק אם יוסדר מעמד המשרתים. בשיח הימין נטען כי משמעות התנאי, בפועל, היא התניית הקמת ממשלת ימין בהסכמת המפלגות החרדיות לחוק גיוס — דרישה שלא נראית ריאלית בשלב ההמלצות, ושעלולה לחסום את הרכבת הממשלה.
ברקע התגלה גם מאבק ישיר על אנשי הרשימה. לפי דיווחים, עד ממש לפני המועד האחרון להגשת הרשימות פעלו גורמים בלשכת ראש הממשלה כדי לפרק את מפלגתו של וינטר, ועיקר המאמץ הופנה לניסיון לשכנע את חדאד לעבור לליכוד בתמורה למקום ברשימה. חדאד דחה את ההצעות, והמפלגה נרשמה כשהוא במקום השני.
ח״כ יצחק קרויזר מתח ביקורת פומבית על וינטר וטען כי מי שהצלחת גוש הימין חשובה לו היה צריך להתאחד, וכי וינטר קיבל הצעות איחוד ודחה את כולן. גם בתוך המפלגה עצמה דווח על ויכוח פנימי סביב חוק הגיוס, שבמהלכו אמר וינטר לחברי המפלגה שהוא אינו כפוף להם בסוגיה.
הליכוד הגיש לוועדת הבחירות בקשות לפסול את רע״ם ואת הרשימה המשותפת. במקביל הוגשה עתירה נגדית לפסילת סמוטריץ׳, פייגלין וסוכות.
תנועת הליכוד הגישה לוועדת הבחירות המרכזית בקשה לפסול את רשימת רע״ם מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-26, והודיעה כי תגיש בקשה דומה גם נגד הרשימה המשותפת. הבקשה נשענת על שתי עילות הפסילה שבחוק יסוד: הכנסת — שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור או של מדינת אויב.
בהודעת הליכוד נכתב כי בכנסת ישראל אין מקום למי שפוגעים בחיילי צה״ל ואינם מסוגלים לומר שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור. מהרשימה המשותפת נמסר בתגובה כי בקשת הפסילה היא ״מהלך רקוב וגזעני״, וכי שום ניסיון להשתיק את הרשימה לא יצליח.
המהלך לא נותר חד-כיווני. ארגון ״זולת — לשוויון ולזכויות אדם״ יחד עם עותרים נוספים, ובהם הרמטכ״ל ושר הביטחון לשעבר משה יעלון והשר לשעבר עומר בר-לב, הגישו לוועדת הבחירות בקשה למנוע את התמודדותם של שר האוצר ויו״ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ׳, יו״ר זהות משה פייגלין וח״כ צבי סוכות, ואת התמודדות הרשימה המשותפת של שתי המפלגות. העותרים טוענים לשתי עילות: שלילת קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית והסתה לגזענות.
פייגלין הגיב לבקשה ואמר כי הוא מבקש להודות לעותרים. ברקע המשפטי עומדת פסיקה עקבית של בית המשפט העליון, שלפיה פסילת רשימה או מועמד היא צעד חריג הדורש ראיות ״ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות״ — ובפועל, ברוב המקרים בעבר, בית המשפט הפך את החלטות הפסילה שקיבלה הוועדה.
יו״ר ״הדמוקרטים״ הצהיר כי ב-15 מנדטים יכהן כשר ביטחון ומנה תיקים נוספים שידרוש. יו״ר ישראל ביתנו הודיע שלא יסכים לכך.
יו״ר מפלגת ״הדמוקרטים״ יאיר גולן הצהיר כי אם תזכה מפלגתו ב-15 מנדטים בבחירות, הוא מעריך שיכהן כשר הביטחון בממשלה הבאה. גולן מנה שורת תיקים נוספים שמפלגתו תבקש לקבל, ובהם המשפטים, החינוך, התקשורת והמשרד לביטחון לאומי, ואמר כי אנשי מפלגתו ימשיכו לפעול במשרדים האלה על פי תפיסתם.
יו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן דחה את האפשרות והבהיר כי לא יסכים לממשלה שבה יקבלו ״הדמוקרטים״ את תיקי הביטחון, הביטחון הלאומי או המשפטים. בין השניים התפתחה חליפת התבטאויות חריפה, שבה האשים ליברמן את גולן במשחק לידיו של נתניהו, וגולן השיב באותו מטבע.
במחנה הימין הוצגה ההצהרה כהמחשה לשאלה מי יחזיק בפועל בסמכויות הביטחון בממשלת חילופין — במיוחד לנוכח עמדותיו המוצהרות של גולן בשאלה המדינית. גולן הציג בתקופה האחרונה חזון של שתי מדינות לשני עמים, מאבק במה שהוא מכנה ״טרור יהודי״ ופינוי מאחזים וחוות בלתי חוקיות, וטען כי על עקרונות אלה אפשר להגיע להסכמה גם עם איזנקוט, בנט וליברמן.
הוויכוח על חלוקת התיקים נערך בזמן שהגוש המתחרה עדיין לא סגר את שאלת ההרכב. לצד המחלוקת בין גולן לליברמן, פתוחות גם שאלת הסכם העודפים בין ״ישר״ ל״דמוקרטים״ ושאלת התמיכה החיצונית של רע״ם — שלושתן יחד מרכיבות את התמונה שמולה מנהל הליכוד את הקמפיין שלו.
בתרגיל הבחירות המסורתי בתיכון ברמת גן השתתפו בן גביר, חדאד, איזנקוט, בנט ואוחנה. לעבר ח״כ מירב בן ארי הושלכו כוסות, ומחזיקי מפתחות בצורת אקדח עוררו סערה.
תיכון בליך ברמת גן קיים השבוע את תרגיל הבחירות המסורתי שלו, כארבעים יום לפני הבחירות לכנסת, כשחלק מתלמידי השכבות הבוגרות מצביעים בפעם הראשונה בחייהם. באירוע השתתפו בין היתר השר לביטחון לאומי ויו״ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, יוסף חדאד מ״עמך ישראל״, גדי איזנקוט, נפתלי בנט ויו״ר הכנסת אמיר אוחנה.
האירוע הבולט ביום התרחש במהלך דבריה של ח״כ מירב בן ארי: כשמתחה ביקורת על בן גביר ועל סוגיית הגיוס, הושלכו לעברה כוסות חד-פעמיות מהקהל. בן ארי המשיכה בדבריה. במקביל דווח כי פעילי עוצמה יהודית חילקו לתלמידים מחזיקי מפתחות בצורת אקדח ועליהם הכיתוב ״נשק מציל חיים״ — חלוקה שהפכה בעצמה לנושא ויכוח ציבורי.
בן גביר התקבל בחלק מהאולם בתשואות ובבקשות לצילומי סלפי, וגם חדאד זכה למחיאות כפיים. מארגני האירוע הזהירו כי מפלגה שפעיליה משליכים חפצים או מפריעים למהלך התרגיל עלולה להימנע מהמשך השתתפות בפעילות הבחירות בבית הספר. למעט חילופי דברים ואותו אירוע חריג, נשמר לדבריהם הסדר ולא נרשמו עימותים משמעותיים.
בספירת הקולות בבית הספר — תרגיל שבעבר נחשב לחיזוי מוקדם של מהפכים — הסתמנה הפתעה כשנפתלי בנט קטף את המקום השני. ההצבעה בבליך אינה מדגם מייצג, אך היא נחשבת מזה שנים לאירוע תקשורתי שמושך אליו את ראשי המפלגות בעצמם, וגם השנה כל אחד מהם הגיע לשכנע באופן אישי.
מתחם שהוחכר לרעיית צאן על אדמת קק״ל אוכלס בצעירים מיו״ש. כ-500 תושבים צעדו במחאה, נעצרו מפגינים, ומנסור עבאס הגיע לתמוך.
מתחם שהוקם על קרקע בבעלות קק״ל באזור א-רוס, בשטח השיפוט של מג׳ד אל-כרום, הפך השבוע למוקד עימות. השטח הוחכר לכאורה לרעיית צאן — צעד שנועד למנוע שריפות קיץ ולשמר את הקרקע — אך בפועל אוכלס בצעירים מיהודה ושומרון, בלי עדר במקום ובניגוד להסכם עם החוכר.
כ-500 מתושבי האזור צעדו במחאה כדי לעצור את המשך העבודות. המפגינים התנגדו להצבת אוהלים, כבלים ותשתיות מים וחשמל, טענו שמדובר בניסיון ליצור עובדות בשטח ולהקים מאחז, והזהירו מפגיעה בגישה למטעי הזיתים ערב עונת המסיק. בקק״ל התכנסה ישיבת חירום בעקבות המהומות.
במהלך ההפגנות נעצרה סג׳וד נור א-דין בדראן, תושבת מג׳ד אל-כרום, לאחר שלפי המשטרה תוכן קריאותיה עלה כדי הסתה. היא שוחררה לאחר שעות אחדות בתנאים מגבילים, ובהם חמישה ימי מעצר בית. במהלך התכנסות סולידריות נעצר גם הפעיל אלון-לי גרין, בחשד לתקיפת שוטרים. בצילומים שהופצו ברשתות נשמעו מפגינים קוראים קריאות לאומניות ובהן ״תחי פלסטין״ ו״לא נוותר על אף סנטימטר מאדמתנו״.
יו״ר רע״ם ח״כ מנסור עבאס הגיע למועצה המקומית מג׳ד אל-כרום והביע תמיכה במאבק התושבים נגד ההתיישבות היהודית באזור. הפרשה ניצתה על רקע תוכנית שהציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ בסוף אוגוסט, שלפיה יוקמו 40 יישובים חדשים — 20 בנגב ו-20 בגליל — במטרה להוסיף מיליון יהודים לשני האזורים. הוויכוח על מג׳ד אל-כרום הפך בתוך ימים למקרה המבחן הראשון של התוכנית הזאת בשטח.
התוכנית כוללת השלמת פיצול תפקיד היועמ״ש, יועצים משפטיים במשרות אמון, בחירת נשיא עליון בהצבעה חשאית ופסקת התגברות — ונקבעה כתנאי סף לקואליציה.
יו״ר הציונות הדתית ושר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ ויו״ר ועדת החוקה ח״כ שמחה רוטמן הציגו ב-15 בספטמבר את תוכנית ההמשך לתיקון מערכת המשפט לקדנציה הבאה. השניים הודיעו כי יישום התוכנית, שיובל בידי רוטמן, יהיה תנאי סף לכניסת המפלגה לקואליציה הבאה.
המרכיב המרכזי בתוכנית הוא השלמת פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה: לצד יועץ משפטי שיכהן במשרת אמון של הממשלה יפעל תובע כללי עצמאי, שיהיה אחראי על ההליכים הפליליים. מוצע גם להפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון של השרים, ולהסדיר את האחריות לחקירת פרקליטים.
רכיבים נוספים בתוכנית: בחירת נשיא בית המשפט העליון בהצבעה חשאית של השופטים, הגבלת עילות העתירה לבג״ץ, הרחבת מספר משרות האמון, ופסקת התגברות שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל. לדברי מגישי התוכנית, מטרתה לקיים מערכת משפט עצמאית ומקצועית לצד ממשלה וכנסת שיוכלו לממש את סמכויותיהן, תוך קביעת כללים ליחסים בין הרשויות והגברת הפיקוח והשקיפות.
גדי איזנקוט ובני גנץ תקפו את התוכנית סמוך לפרסומה. סמוטריץ׳ השיב להם בפנייה פומבית וקרא לשניהם להציג תוכנית משפטית משלהם, בטענה שהתקפה על תוכנית אינה תחליף לעמדה. בציונות הדתית הדגישו כי בקדנציה הקודמת הושלמו חלק מהסעיפים, וכי הפרק הנוכחי נועד לסגור את מה שנותר פתוח.
בסרטון של הציונות הדתית נראים נשיא העליון והיועמ״שית נגררים ברחוב. התנועה לאיכות השלטון דרשה חקירה בחשד להסתה לאלימות; הנשיא הרצוג הזהיר.
לצד הצגת התוכנית המשפטית פרסמה מפלגת הציונות הדתית סרטון קמפיין, שנוצר באמצעות בינה מלאכותית, ובו נראים נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שופטת עליון והיועצת המשפטית לממשלה נעצרים ונגררים בכוח ברחוב. הסרטון הופץ ברשתות והפך בתוך שעות לנושא המרכזי ביום הפוליטי.
התנועה לאיכות השלטון דרשה לפתוח בחקירה פלילית נגד מפרסמי הסרטון, בחשד להסתה לאלימות. באופוזיציה הגדירו את הסרטון ״הסתה מסוכנת״ ו״התרת דם״; יו״ר ״ישר״ גדי איזנקוט גינה את הסרטון בחריפות ותקף את סמוטריץ׳ אישית, ויו״ר ״הדמוקרטים״ יאיר גולן הצטרף לגינוי.
נשיא המדינה יצחק הרצוג יצא באזהרה ואמר כי ״בחירות אינן מלחמת אזרחים, גם לא בסרטוני בינה מלאכותית פוגעניים״. במפלגה השיבו כי מדובר בסאטירה פוליטית לגיטימית, וכי הביקורת על הסרטון היא ניסיון להוציא את מערכת המשפט מתחום הדיון הציבורי.
בשיח הימין הודגשה סוגיית אמת המידה: הוזכרה פרשה קודמת שבה שלטים שנשאו את דמויות השופטים הונחו על הרצפה בהפגנת ימין וצולמו מפגינים דורכים עליהם, ונטען כי היחס לסרטונים ולדימויים תלוי בזהות המפרסם. הוויכוח על גבולות הסאטירה הפוליטית בקמפיין נמשך עד סוף השבוע, בלי שהתקבלה החלטה על פתיחת חקירה.
מי שכיהן כמפקד יאח״ה בפועל העיד כי יזם פגישה עם העיתונאי כדי לאסוף מידע על משפחת נתניהו, בלי אישור היועמ״ש. סנגורו של נתניהו הציג תמליל.
ערן קמין, מי שכיהן כמפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח״ה) בפועל, העיד ב-14 בספטמבר במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במוקד עדותו עמדה פגישה שקיים עם העיתונאי בן כספית בשלהי 2015.
במהלך העדות הודה קמין כי הוא עצמו יזם את הפגישה, במטרה לברר מידע הקשור למשפחת נתניהו, וכי הדבר נעשה בלי אישור מפורש של היועץ המשפטי לממשלה. לטענתו, בשלב הבדיקה המקדמית לא נדרש אישור כזה. קמין העיד עוד כי אינו זוכר פרטים רבים מהפגישה ומהעדות שמסר כספית בעקבותיה ביאח״ה, וטען שלא היה זה אירוע ״דרמטי״ ובוודאי לא ״מכונן״.
עורך הדין עמית חדד, מסנגוריו של נתניהו, הציג בבית המשפט תמליל לכאורה של הפגישה, לאחר שקמין טען כי אין הקלטה. הצגת התמליל תוארה בדיווחים כאחד הרגעים הדרמטיים ביום הדיונים, ובהגנה טענו כי מדובר בהדגמה נוספת לאופן שבו נאסף החומר בתיקי האלפים.
העדות משתלבת בקו ההגנה המרכזי של נתניהו, שלפיו בוצעו פעולות חקירה נגדו בלי האישורים הנדרשים בחוק. באותו שבוע התקיימו במשפט גם עדויות של חוקרי הרשות לניירות ערך, שנשאלו על התנהלות החקירה, ובהגנה טענו כי ניכרו בהן פערי זיכרון מהותיים.
פרקליטי נתניהו הגישו בקשה להוצאת צו זימון ליועמ״ש לשעבר, לעדות שתיפתח ב-11 באוקטובר ותימשך עד ה-22 בו — חמישה ימים לפני יום הבחירות.
פרקליטיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להוציא צו לזימונו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט לעדות במשפטו. בבקשה התבקש בית המשפט לקבוע את העדות לימים 11 ו-12 באוקטובר ולימים 18 עד 22 באוקטובר — כלומר עד חמישה ימים בלבד לפני יום הבחירות, שנקבע ל-27 באוקטובר.
לפי הבקשה, עדותו של מנדלבליט צפויה לעסוק בהחלטות שהתקבלו בתקופת כהונתו ובאופן ניהול ההליכים שהובילו לפתיחת החקירות ולהגשת כתבי האישום. אחת מטענות ההגנה המרכזיות היא שהמשטרה ביצעה פעולות חקירה נגד נתניהו בלי שהיועמ״ש דאז אישר זאת כמתחייב בחוק יסוד: הממשלה.
בתוך שעות מהגשת הבקשה החלו ניסיונות לסכל את מועד העדות בטענה שהיא נקבעה ״ימים ספורים לפני הבחירות״. בשיח הימין נטען כי הטענה הזאת מחוצפת דווקא משום שהודעת הכוונה להעמיד לדין וההחלטות הדרמטיות בתיקים התקבלו בעבר בסמיכות ישירה למועדי בחירות, בלי שאיש התייחס אז לשיקול הזה.
עד לסגירת הגיליון לא ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה. מנדלבליט לא נענה בשלב זה בפומבי לזימון, וההכרעה בשאלה אם יעיד — ומתי — צפויה להיות אחת ההתפתחויות המשמעותיות בתיק בשבועות שלפני הבחירות.
הרכב של שלושה שופטים ביטל פה אחד את החלטת ועדת הבחירות, וקבע כי נציגי המפלגות לא יוכלו לדווח בזמן אמת מי כבר הצביע.
בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ ביטל ב-17 בספטמבר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית וקבע כי נציגי המפלגות בקלפיות אינם רשאים להעביר מידע על זהות האזרחים שמימשו את זכות ההצבעה. ההרכב — השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין וחאלד כבוב — קבע פה אחד כי איסוף המידע אינו חוקי ומהווה פגיעה בזכות לפרטיות.
עד כה נהגו נציגי המפלגות בקלפיות לרשום מי הגיע להצביע ולהעביר את הנתונים למטות, לעיתים באמצעות יישומונים ייעודיים שמדווחים בזמן אמת. המידע איפשר למפלגות לזהות מי מתומכיהן טרם יצא להצביע ולפנות אליו ישירות בטלפון ובהודעות במהלך יום הבחירות.
ההחלטה הפכה מהלך קודם: בתחילת ספטמבר החזיר בג״ץ את ההכרעה לוועדת הבחירות, שבה יש רוב לקואליציה, והוועדה אישרה את המשך הפרקטיקה בניגוד לעמדתו של יו״ר הוועדה השופט נועם סולברג. הפסיקה הנוכחית סוגרת את הפרקטיקה כולה, ולא רק את גרסתה הממוחשבת.
במחנה הימין הוצגה ההחלטה כהתערבות שיפוטית בכלי עבודה מרכזי של יום הבחירות, ימים ספורים לפני המועד, ונטען כי היא נוגעת ישירות ליכולת הגיוס של מפלגות הגוש. הפסיקה חלה על כלל המפלגות באופן שווה, אך השפעתה המעשית תלויה במידה שבה כל מטה נשען על נתוני הקלפיות בשעות היום.
מנכ״ל המשרד לשירותי דת הודיע על ביטול הכנס בעקבות הנחיית היועמ״שית, שקבעה כי ניתן לקיימו רק לאחר יום הבחירות. עתירת ש״ס לבג״ץ התייתרה.
כנס העיון הממלכתי לזכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, שתוכנן להתקיים בבנייני האומה בירושלים, בוטל רשמית. מנכ״ל המשרד לשירותי דת הודיע על הביטול בעקבות הנחיית היועצת המשפטית לממשלה, שקבעה כי בתקופת הבחירות ניתן יהיה לקיים את הכנס רק לאחר יום הבחירות — 27 באוקטובר 2026.
ההנחיה נגעה לכנס העיוני, שהוא מסגרת נפרדת מטקס האזכרה עצמו. היועמ״שית הבהירה בשלב מוקדם יותר כי האזכרה תתקיים וכי אין כוונה לפגוע בכבודו של הרב, אך עמדתה לגבי ימי העיון הממלכתיים נותרה בעינה.
ש״ס ניהלה מאבק משפטי נגד ההנחיה: המפלגה פנתה לוועדת הבחירות המרכזית ועתרה לבג״ץ, בטענה להפליה לעומת אירועי הזיכרון ליצחק רבין, שאותם מותר לקיים. השופט נועם סולברג דחה על הסף את העתירה בשלב מוקדם, ולאחר שהכנס בוטל בפועל הפכה העתירה לתיאורטית והדיון בה התייתר.
בציבור הספרדי ובמפלגות הימין הוצגה הפרשה כדוגמה לאופן שבו כללי תקופת הבחירות מיושמים בפועל על אירועים ממלכתיים בעלי אופי מסורתי. הטקס לזכר הרב, להבדיל מכנס העיון, נותר מתוכנן להתקיים.
צה״ל השמיד את התשתיות התת-קרקעיות של חיזבאללה ברכס, ובכך הושלם לדברי שר הביטחון ארגון אזור הביטחון בדרום לבנון. כ-700 קמ״ר בשליטה ישראלית.
שר הביטחון ישראל כ״ץ הודיע כי רכס עלי טאהר הוא חלק מהקו הצהוב ומאזור הביטחון של ישראל בלבנון, וכי צה״ל נערך מבצעית לשליטה עליו ולמניעת כל ניסיון של חיזבאללה או גורם אחר לחזור ולהתבסס בו. בהודעתו הוסיף אזהרה ישירה: מי שיתקרב לרכס — יושמד.
בהודעה משותפת של ראש הממשלה ושר הביטחון נמסר כי צה״ל השמיד את התשתיות התת-קרקעיות של חיזבאללה ברכס, ובכך הושלם ארגון אזור הביטחון בדרום לבנון. לפי הפרסומים נמצאו במתחם שמונה צירים תת-קרקעיים באורך כולל של יותר מ-5,400 מטרים, ובהשמדתם נעשה שימוש ביותר מ-1,100 טונות של חומר נפץ.
לדברי כ״ץ, אזור הביטחון שבשליטת ישראל בדרום לבנון משתרע על כ-700 קילומטרים רבועים — מחוף הים התיכון במערב, דרך אזור מבצר הבופור, ועד אזור החרמון במזרח. השר הבהיר כי ישראל אינה מתכוונת לסגת מהשטח הזה כל עוד חיזבאללה אינו מפורק מנשקו בכל רחבי לבנון.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס למהלך ואמר כי מדובר בניצחון נוסף על חיזבאללה, וכי המדיניות ברורה: המשך השמדת תשתיות הטרור במרחב הביטחון בלבנון. פיצוץ הרכס, שצולם ושודר, הוצג בשיח הימין כתמונת ניצחון ממשית — ובעיקר כהוכחה לכך שהזירה הלבנונית אינה סגורה בהסכם אלא נשלטת בפועל.
צה״ל והשב״כ חיסלו את נאא׳ל אבו עביד, מפקד חטיבת רפיח וראש מערך המבצעים בחמאס. החיסול מצטרף לרצף שכלל את מח״ט חאן יונס ומפקד גדוד ג׳באליה.
צה״ל והשב״כ חיסלו בתקיפה בדרום רצועת עזה את נאא׳ל אבו עביד, מפקד חטיבת רפיח וראש מערך המבצעים של חמאס. לפי הודעת הצבא, אבו עביד כיהן בעבר כסגן מפקד החטיבה וכמפקד גדודי תל א-סולטאן ויבנא, ובמהלך המלחמה היה אחראי על פעילות מחבלי החטיבה ועל הכוונתם לקידום מתווי טרור. בתקופה האחרונה, נמסר, פעל לשיקום בניין הכוח של החטיבה.
החיסול מצטרף לרצף של סיכולים ממוקדים ברצועה בימים שקדמו לו, ובהם חיסולם של מפקד חטיבת חאן יונס ומפקד גדוד ג׳באליה. בהערכות שפורסמו נטען כי בחמאס החליטו שלא להגיב על גל החיסולים, מחשש לפעולה רחבה יותר של צה״ל.
יומיים לאחר מכן הודיע צה״ל על חיסול נוסף: ג׳יהאד סמיח מחמוד איסמאעיל, ראש חוליית נוח׳בה, שלפי הודעת הצבא פשט לשטח ישראל ב-7 באוקטובר והשתתף בעימות מול כוחות השריון ובחטיפת שלושת לוחמי צוות טנק 3 — סרן עומר נאוטרה, רב-סרן עוז דניאל וסמל נמרוד כהן. לפי ההודעה, איסמאעיל קידם לאחרונה טרור נגד כוחות צה״ל ואזרחים ישראלים תוך הפרה שיטתית של הפסקת האש, והוא חוסל בתקיפה באזור חאן יונס.
החיסולים התרחשו בזמן שהוויכוח הציבורי בישראל עסק בטענות שמעלה סרט ״נז״א״ נגד אופן הלחימה. בשיח הימין הודגש שהפער בין הנרטיב המוצג בחו״ל לבין ההודעות המבצעיות — שבהן מפורטים שמות, תפקידים ומעורבות ישירה בטבח — הוא בדיוק מה שאינו מגיע לקהלים בחו״ל.
בן 19 ניצל את הגישה שהעניק לו תפקידו כדי לסמן יעדים, יצר קשר עם גורמי חמאס ועם גורם המזוהה עם המודיעין האיראני, וניסה להקים חוליית טרור.
השב״כ אישר כי צעיר בן 19 מכפר קאסם, ששירת כלוחם כבאות במסגרת שירות לאומי, נעצר בחשד שניסה להקים חוליית טרור ותכנן שורת פיגועים נגד יעדים בישראל. לפי ממצאי החקירה, החשוד ניצל את הנגישות הגבוהה ואת ההיכרות המעמיקה עם אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ שאותן רכש בתוקף תפקידו.
לפי החשד, הוא סימן לפחות מתקן רגיש אחד כיעד מועדף לפיגוע — חוות שרתים המשויכת לענקית הטכנולוגיה ״אמדוקס״. בנוסף נטען כי יצר קשר עם פעילי חמאס ועם גורם המזוהה עם המודיעין האיראני, חיפש מדריכי לחימה, הוריד הנחיות להכנת מטעני חבלה וניסה לייצר חומרי נפץ מחומרים שונים.
החשוד לא הסתפק בפעילות עצמאית וניסה, לפי החשד, לגייס שני מכרים נוספים מכפר קאסם. השניים נעצרו אף הם והוחזקו במעצר כשבועיים, אך בשלב זה לא הונחה נגדם תשתית ראייתית מספקת להגשת כתבי אישום. נציב כבאות והצלה מסר בתגובה כי תהליך קליטתו של הכבאי תוחקר.
הפרשה עוררה בשיח הימין דיון מיידי בשאלת ההשמה של מתנדבי שירות לאומי בתפקידים שמעניקים גישה לתשתיות רגישות, ובשאלת היקף הסינון הביטחוני הנדרש. בפיד ימין הופצה הפרשה תחת הכותרת ״האויב בתוכנו״, ורבים קשרו בינה לבין הדרישה להרחיב את סמכויות השב״כ בחברה הערבית.
טל ינון דרדיק הותקף בחצר הטיולים בידי אסירים ביטחוניים שקראו קריאות לאומניות, ונחתך בפניו. נגד אחד התוקפים הוגש כתב אישום.
טל ינון דרדיק, עצור המוחזק בכלא ניצן, הותקף בחצר הטיולים של בית הסוהר. לפי מסירתו למשפחתו ולפי בקשת המשטרה להארכת מעצרם של התוקפים, ארבעה אסירים ביטחוניים תקפו אותו, היכו אותו וגרמו לו לחבלה בראש. אחד מהם קרא לעברו ״אתם מתנחלים, נהרוג אתכם״ ו״אתם פוגעים באל-אקצא״. לדברי המשפחה, במהלך התקיפה נחתך דרדיק בפניו ונפצע בסמוך לעינו.
לפי גרסת המשפחה, בימי החג הסתבר לדרדיק שאסירים יהודים באגף נמנעים מלצאת לחצר הטיולים בשל נוכחותם של אסירים ביטחוניים ערבים והחשש מעימות. דרדיק החליט לצאת בכל זאת, ושם, לפי אותה גרסה, הותקף.
בהמשך הוגש כתב אישום נגד אחד התוקפים, בן משפחת חרירי, בגין התקיפה בכלא. המשטרה ייחסה לתוקפים חשד לתקיפה על רקע לאומני, ובשיח הימין נטענה טענה של כשל בשב״ס — שלא הפריד בין האוכלוסיות ולא מנע את האירוע.
דרדיק נעצר על רקע חשד למעורבות באירוע אלימות חמור נגד תושבי ח׳ירבת חומסה, והוא שבת רעב במחאה על מעצרו. פרשת מעצרו הייתה בעבר מוקד עימות פומבי בין שר הביטחון לבין אלוף בכיר, והתקיפה בכלא החזירה אותה לכותרות תוך שהיא מעוררת מחדש את הוויכוח על תנאי ההחזקה של עצורים מנהליים יהודים.
ניתוח של 1,559 כתבות מצא כי 1,423 מהן לא הזכירו כלל נפגעים ישראלים או מחבלי חמאס שחוסלו. ימים אחדים לאחר מכן הסיר העיתון ניסוח על קורבנות 7 באוקטובר.
מחקר אקדמי שערך פרופסור אדיאל פינקר מבית הספר לניהול באוניברסיטת ייל בחן 1,559 כתבות וידיעות שפרסם ״הניו יורק טיימס״ בשמונת החודשים הראשונים של המלחמה בעזה — מ-7 באוקטובר 2023 עד 7 ביוני 2024. המחקר פורסם בכתב עת אקדמי לאחר הליך ביקורת עמיתים.
הממצא המרכזי: 1,423 מתוך 1,559 הכתבות שנבחנו לא הזכירו כלל נפגעים ישראלים לאחר 7 באוקטובר ולא מחבלי חמאס שחוסלו בידי צה״ל. פער בולט נוסף נגע לסיקור האנושי של המלחמה — סיפורים אישיים על סבל פלסטיני הופיעו בממוצע בשניים מכל שלושה ימים בתקופה שנבדקה, בעוד שסיפורים מקבילים על סבל ישראלי הופיעו לעיתים רחוקות. לדברי פינקר, התוצאה היא מסגור שמטיל אחריות כמעט בלעדית על ישראל ומציג את הפלסטינים כקורבנות פסיביים בלבד. מהניו יורק טיימס נמסר בתגובה כי הם דוחים את טענות ההטיה.
המחקר קיבל תהודה מיוחדת בישראל משום שהוא מכמת טענה שהושמעה שנים בלי נתונים: לא רק הטיה בניסוח, אלא היעדרות שיטתית של צד שלם מהדיווח. בשיח הימין נקשר הממצא לשאלת המנגנון — מי מספק לעיתון את החומרים, ומי בישראל משמש מקור לדיווחים מהסוג הזה.
באותו שבוע התנצל ״הניו יורק טיימס״ והסיר ניסוח מקומם שנגע לקורבנות 7 באוקטובר, לאחר שעורר סערה. שני האירועים — פרסום המחקר וההתנצלות — התרחשו במקביל לסערת הסרט ״נז״א״, ובשיח הימין נטען כי מדובר בשתי חוליות של אותה תמונה: אופן שבו המלחמה מתורגמת לקהלים בחו״ל.
מועצת הרשות השנייה אישרה את העברת השליטה בערוץ 13 לקרן פילנתרופית וליזמי הייטק. שר התקשורת הודיע כי החלטות המועצה יבוטלו למפרע.
מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו אישרה ב-16 בספטמבר את מכירת ערוץ 13 והעברת השליטה בו. העסקה מעבירה את הבעלות מהאוליגרך לן בלווטניק לקרן הפילנתרופית Merit Spread Foundation וליזמי ההייטק אסף רפפורט וינון קוסטיקה, ויוצרת מודל חסר תקדים בענף הטלוויזיה הישראלי — קרן פילנתרופית המחזיקה בערוץ מסחרי.
שר התקשורת ד״ר שלמה קרעי תקף את האישור בחריפות וקבע כי הוא חסר תוקף. לדבריו, ״ההחלטה שהתקבלה אינה חוקית, שכן המועצה שקיבלה אותה פועלת שלא כדין״, וממשלת ישראל כבר קבעה כי החלטותיה ותוצאות פעולותיה של המועצה הבלתי-חוקית יבוטלו למפרע. בפנייה לרוכשים הוסיף כי הסיכון מוטל עליהם.
המחלוקת נסבה על הרכב המועצה. בג״ץ החזיר קודם לכן לפעולה מועצה שמספר חבריה נמוך מהנדרש בחוק, והממשלה אישרה פה אחד הצעה של שר התקשורת ושר המשפטים יריב לוין שלפיה לא תכיר בפעולות מועצה שאינה עומדת בתנאי הסף. עמדת הממשלה היא שפסיקה הסותרת את לשון החוק אינה מקנה סמכות.
העימות הזה הוא כיום אחד הביטויים החדים ביותר לשאלת היחס בין פסיקת בג״ץ לבין לשון החוק — ולא במישור התאורטי אלא סביב שליטה בערוץ טלוויזיה מסחרי, ימים ספורים לפני מערכת בחירות. בערוץ 13 עצמו הודגש כי הרוכשים והרגולטור התחייבו לבצר את העצמאות המערכתית.
העונה החדשה עלתה ב-8 בספטמבר, נכנסה לעשירייה הפותחת ב-41 מדינות, והגיעה למקום הרביעי בעולם. לבנון היא המדינה היחידה מלבד ישראל שבה היא ראשונה ברצף.
העונה החמישית של ״פאודה״ עלתה לנטפליקס ב-8 בספטמבר, ובתוך שבוע רשמה 2.1 מיליון צפיות ברחבי העולם. הסדרה נכנסה לעשירייה הפותחת ב-41 מדינות והגיעה למקום הרביעי במדד הצפייה העולמי של נטפליקס.
הנתון שמשך את מרב תשומת הלב הוא מקומה בלבנון. לצד ישראל, לבנון היא המדינה היחידה שבה דורגה הסדרה במקום הראשון ברצף לאורך כל ימי המדידה. הסדרה דורגה גבוה גם במדינות ערביות נוספות ובמדינות אירופיות.
העונה הנוכחית היא הראשונה שמתייחסת ישירות לאירועי 7 באוקטובר, ובכך היא חושפת קהלים במדינות שבהן הסיקור החדשותי של הטבח היה חלקי או מסולף — לתיאור דרמטי של מה שהתרחש. בשיח הימין הוצגה ההצלחה בלבנון כהוכחה לכך שיש ביקוש לנרטיב הישראלי דווקא בקרב קהלים שהתקשורת המקומית שלהם חוסמת אותו.
השחקן והיוצר ליאור רז, מיוצריה של הסדרה ומגלמה של דמות דורון, השיב במהלך השבוע לביקורת של פעילים פרו-פלסטינים על הסדרה — תגובה שהופצה בהרחבה ברשתות בישראל. הפער בין המתקפה על ״פאודה״ לבין קבלת הפנים ל״נז״א״ באותם ימים עצמם הפך בעצמו לנושא דיון.
ממשל טראמפ מקדם מכירת חבילת חימוש בשווי 2.8 מיליארד דולר — 40 אלף פצצות במשקל טון ו-20 אלף ראשי קרב חודרי ביצורים. העסקה צפויה להיתקל בהתנגדות בקונגרס.
ממשל הנשיא דונלד טראמפ מקדם מכירה של חבילת נשק לישראל בשווי כ-2.8 מיליארד דולר. לפי הדיווחים, החבילה כוללת 20 אלף פצצות מסוג MK-84 ו-20 אלף פצצות מסוג BLU-117 — כולן במשקל של כטונה — וכן 20 אלף ראשי קרב חודרי ביצורים מסוג I-2000, המתפוצצים בהשהיה לאחר חדירה לאדמה, לסלע או לבטון.
מדובר בעסקה הבודדת הגדולה ביותר של חימוש מסוג זה לישראל בשנים האחרונות. המימון נעשה באמצעות מנגנון המימון הצבאי האמריקני, שבמסגרתו ארצות הברית מספקת את הכסף שבו ישראל רוכשת את האמצעים.
הממשל עדכן באופן לא רשמי את ועדות הקונגרס והוא לוחץ על ראשי ועדות החוץ בסנאט ובבית הנבחרים לאשר את העסקה. המהלך צפוי להיתקל בהתנגדות: ביולי האחרון הצביעו יותר מ-100 חברי קונגרס דמוקרטים בעד הפסקת כלל הסיוע לישראל.
מועד הדיווח על העסקה — בעיצומה של הסערה סביב הטענות נגד אופן הלחימה של צה״ל — הפך אותה בעצמה לאמירה פוליטית. בשיח הימין הודגש כי בפועל, ההחלטה המעשית של ממשל ארצות הברית נעה בכיוון ההפוך מהקמפיין הבינלאומי שמנסה לשלול מישראל את כלי הלחימה.
אחרי ספירה ארוכה, גוש המרכז-שמאל מוביל עם 176 מתוך 349 מושבים — רוב של שלושה. הסוציאל-דמוקרטים נותרו המפלגה הגדולה עם 28.1 אחוזים.
הבחירות הכלליות בשוודיה הסתיימו בתוצאה צמודה במיוחד. לאחר ספירת מרבית הקולות הסתמן יתרון קטן לגוש המרכז-שמאל, שלפי התוצאות המקדימות צפוי להחזיק ב-176 מתוך 349 המושבים בריקסדאג — רוב של שלושה מושבים בלבד.
הגוש כולל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת השמאל, מפלגת המרכז ומפלגת הירוקים. הסוציאל-דמוקרטים נותרו המפלגה הגדולה בפרלמנט עם 28.1 אחוזים מהקולות. מזכיר המפלגה, טוביאס באודין, מסר כי הוא מקיים מגעים שוטפים עם עמיתיו כחלק ממשא ומתן להרכבת ממשלה.
ליל הבחירות היה דרמטי: מדגמים מוקדמים חזו ניצחון רחב יותר לגוש השמאל, ועדכון המדגם בהמשך הלילה צמצם את הפער והעביר את הגוש הימני לתחושת ניצחון זמנית — עד שהספירה בפועל הכריעה לטובת הצד השני בהפרש מזערי.
התוצאה נקראה בישראל בעיקר דרך עדשה אחת: כמה קולות מפרידים בין הכרעה להכרעה. בפיד ימין ובקרב פרשנים מהימין הוצגה שוודיה כתזכורת מעשית לכך שהפרש של מושבים בודדים קובע מי מרכיב ממשלה — ומכאן הקריאות לאחוזי הצבעה גבוהים ולהימנעות מפיזור קולות מתחת לאחוז החסימה.
מחלקת המדינה מונעת אשרות מיו״ר הרשות הפלסטינית ומבכירי המשלחת לעצרת האו״ם, בנימוק של אי-עמידה בהתחייבויות — ובהן תשלומים למחבלים.
ארצות הברית סירבה להעניק ליו״ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) ולבכירי המשלחת הפלסטינית אשרות כניסה לקראת העצרת הכללית של האו״ם בניו יורק. זו השנה השנייה ברציפות שבה וושינגטון מונעת מעבאס להגיע פיזית לעצרת.
מחלקת המדינה האמריקנית הסבירה כי ההחלטה נובעת מכך שחברי המשלחת הפלסטינית מוסיפים שלא לעמוד בהתחייבויותיהם. בנימוקים נמנו קידום צעדים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, הדחיפה להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית, והמשך התשלומים למחבלים ולבני משפחותיהם.
בעצרת הכללית צפויה להתקיים הצבעה על מהלך שיאפשר לעבאס להשתתף מרחוק ולנאום באמצעות וידאו — בדומה לפרוצדורה החריגה שאושרה עבורו בשנה שעברה. כלומר, גם אם הסירוב יעמוד בעינו, הנאום עצמו עשוי להישמע.
בישראל הוצגה ההחלטה כהמשך ישיר של מדיניות אמריקנית עקבית בשנתיים האחרונות, ובמחנה הימין הודגש שדווקא סעיף התשלומים למשפחות מחבלים — שנים שהוא הוצג כטענה ישראלית שולית — הוא זה שמופיע כיום בנימוקי מחלקת המדינה עצמה.
הדיון הציבורי של השבוע נעל את עצמו על שני שמות. מי הם, מה מניע אותם, האם יש לשלול מהם אזרחות, האם ייעצרו. זה דיון נוח, כי הוא מסתיים בשני אנשים — ואם מטפלים בשניים, כביכול טיפלו בבעיה. אבל שני אנשים אינם מייצרים סרט שמוקרן בוונציה, זוכה בפרס ומקבל עשרים וארבע דקות של מחיאות כפיים. את זה מייצרת תשתית.
התשתית הזאת מורכבת מכמה חוליות, וכל אחת מהן פעלה השבוע לעיני כל. החוליה הראשונה היא מקור החומר: לפי הצגת הסרט עצמו, עשרים וארבעה משרתי יחידת מודיעין מסווגת מסרו עדויות. מי שמכיר את כללי ביטחון המידע יודע שאין כאן שאלה של דעה אלא שאלה של חוק — ולכן הרמטכ״ל לא הסתפק בגינוי והורה לבדוק אם הודלף חומר מסווג. זו לא ביקורת על התוכן. זו בדיקה של מעשה.
החוליה השנייה היא ההכשרה. אף אחד אינו מתעורר בוקר אחד ומחליט להפיץ האשמה על הריגה מכוונת של ילדים בידי הצבא שבו הוא שירת. הדרך לשם עוברת במוסדות, בארגונים, בקרנות ובמעגלים שבהם ההאשמה הזאת אינה חריגה אלא נורמה. כשמנהיג אופוזיציה מצהיר שמדינה שפויה אינה הורגת תינוקות כתחביב וממשיך בקריירה שלו בלי תשלום מחיר — הסף כבר הוזז. השאר הוא יישום.
החוליה השלישית היא הכיסוי. השבוע שימש מבחן חד: מי גינה, מי שתק, מי הסביר שזה ״רק סרט״, ומי בחר לגנות דווקא את המתקוממים. איגוד הבמאיות והבמאים הספיק להוציא שתי הודעות סותרות בהפרש של שעות, וזה בעצמו מעיד — לא על בלבול, אלא על כך שהמדד הראשון הוא הזדהות מחנה ולא עובדות.
והחוליה הרביעית, הכואבת ביותר, היא הזמן. לקח לצבא כמעט יומיים להוציא תגובה, ובאותם יומיים הסרט כבר עשה את סיבובו בעולם. בזירה הזאת יומיים הם נצח. מי שנלחם על הלגיטימציה חייב להבין שקצב התגובה הוא חלק מהמערכה, לא נספח לה.
מכאן שהתביעה לשלילת אזרחות — מוצדקת או לא, אפשרית או לא — היא בסופו של דבר תגובה לסימפטום. אפשר לשלול אזרחות משניים ולהישאר עם אותה תשתית שתפיק את הסרט הבא. הטיפול היחיד שמשנה משהו הוא טיפול בחוליות: אכיפה על הדלפת חומר מסווג, בחינה של מי מממן ומכשיר, ותגובה מוסדית מהירה שאינה ממתינה שהמנהלים יחזרו מחופשה.
הבחירות שבפתח לא יכריעו את השאלה מי צודק בוויכוח על הסרט. הן יכריעו שאלה פשוטה יותר: מי יחזיק בכלים שמאפשרים לטפל בתשתית הזאת — ומי מבטיח מראש שלא יגע בה.
בתוך אותו שבוע עצמו התנהלו שני ויכוחים על גבולות הביטוי, וכל אחד מהם נוהל לפי כללים אחרים לגמרי. בוויכוח הראשון הופץ סרטון קמפיין שבו נראים נשיא בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה נגררים ברחוב. תוך שעות הוגשה דרישה לחקירה פלילית בחשד להסתה לאלימות, נשיא המדינה יצא בהצהרה, וראשי האופוזיציה דיברו על ״התרת דם״. בוויכוח השני הוצג בפסטיבל בינלאומי סרט שמאשים את צה״ל בהריגה מכוונת של אזרחים — ושם, לפתע, ההגנה הייתה חופש היצירה.
אפשר לטעון שיש הבדל בין השניים. ודאי שיש. אבל שימו לב מה בדיוק ההבדל שהוצג: כשהיעד הוא מערכת המשפט, דימוי גרפי הוא הסתה שמצדיקה חקירה פלילית. כשהיעד הוא הצבא — טענה עובדתית שהוכחשה מפורשות על ידי דובר צה״ל היא ביטוי אמנותי מוגן. ההבדל אינו בחומרת האמירה. ההבדל הוא בזהות הנפגע.
המבחן הזה חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים שהוא כבר לא צירוף מקרים. השבוע הוא הופיע גם בפרשה קטנה ושקופה יותר: בתיכון בליך הושלכו כוסות לעבר חברת כנסת בזמן שדיברה. זה מגונה, ונכון שמנהלי בית הספר דרשו לטפל בכך. אבל אותה רגישות עצמה לא נמתחה על שלל האמירות שהושמעו מעל במות רשמיות באותו שבוע כלפי הצד השני.
העניין אינו בכך שצד אחד טהור. העניין הוא שמערכת שמחילה כלל אחד על עצמה וכלל אחר על יריביה מאבדת את היכולת לשמש בורר. ברגע שהמונח ״הסתה״ מתחיל להתפקד כתווית מפלגתית ולא כהגדרה משפטית, הוא מפסיק להגן על מישהו — ומתחיל פשוט לסמן אותו.
ולמי שמוטרד מהסאטירה הפוליטית בקמפיין, יש כאן גם תשובה פנימית: אפשר להתווכח על טעם, על סגנון ועל גבול. זה ויכוח לגיטימי ובריא. אבל להתווכח עליו רק כשהוא מופנה לכיוון אחד, ובאותה נשימה להגן על יצירה שמאשימה חיילים בהריגת ילדים — זו לא עמדה עקרונית. זו עמדה מחנאית שמתחפשת לעקרון.
המסקנה המעשית פשוטה. מי שרוצה שהמונחים האלה יחזרו להיות בעלי משמעות, צריך לדרוש שיחולו באופן סימטרי — גם כשזה לא נוח, גם כשזה פוגע בצד שלו. עד שזה יקרה, כל האשמה ב״הסתה״ תישמע בעיקר כמו הודעה על השתייכות, ולא כמו טענה.
ב-16 בספטמבר 2025, בדיוק בשבוע המקביל, פתחו כוחות צה״ל בתמרון הקרקעי בעיר עזה במסגרת מבצע ״מרכבות גדעון ב׳״, אחרי גל תקיפות על מאות מטרות טרור בעיר. שתי חטיבות סדירות נכנסו לעיר משני כיוונים ביומו השני של המבצע. לפי הודעות הצבא, כ-350 אלף תושבים נענו לקריאות צה״ל ועברו לאזורים ההומניטריים בדרום הרצועה, חרף איומי חמאס וניסיונות מניעה. בצה״ל העריכו אז שהמבצע יימשך חודשיים עד שלושה, ושטיהור השטח עשוי להימשך זמן רב יותר.
מהדורה דיגיטלית · האיורים נוצרו ב-AI · אין לראות באיור תיעוד צילומי
